‏הצגת רשומות עם תוויות אובונטו. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אובונטו. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 21 באוקטובר 2010

תוכנות מומלצות - אובונטו

[פוסט זה עוסק בתוכנות מומלצות לאובונטו 10.10. יש גם פוסט עם תוכנות מומלצות לווינדוס]

אז מה עושים אחרי התקנה של אובונטו?

רשימה של תוכנות מומלצות לווינדוס כבר פרסמתי, ועכשיו הגיע הזמן לרשימה כזו לאובונטו. אובונטו 10.10 במקרה הזה.

בניגוד לווינדוס, את רוב התוכנות כאן מתקינים מתוך המערכת עצמה ולא מחפשים באתרים קבצים להורדה. לכל תוכנה כתבתי כאן את השם המלא, ואפשר לחפש ולהתקין דרך Synaptic או דרך Ubuntu Software Center - מה שאתם מעדיפים. השם המלא של התוכנה מודגש.
חלק מהתוכנות לא נמצאות במאגרים, ולכן הפניתי לאתרים.

כרגיל, הרשימה הזו היא קודם כל בשבילי ומתאימה לצרכים שלי - כדי שבפעם הבאה שאתקין מערכת חדשה אזכור איזה תוכנות להתקין. אתם כמובן מוזמנים.




התוכנה הראשונה שאני מתקין היא Dropbox, והיא דווקא לא נמצאת במאגרים. תוכנה מאוד מומלצת לסנכרון מסמכים וקבצים. ההתקנה פשוטה: נכנסים לדף ההורדות באתר ובוחרים בקובץ ה-Deb המתאים: Ubuntu (x86 .deb).

הבא בתור הוא כרומיום. אובונטו מגיע בתור ברירת מחדל עם פיירפוקס, שזה בסדר כמובן. אני מעדיף את כרומיום - גרסת הקוד הפתוח של הדפדפן הגוגלי כרום. הקלידו: chromium-browser.

בתור נגן וידאו (וגם אודיו אם רוצים) אני מעדיף את vlc. הוא יודע לקרוא כמעט הכל, והוא מגיע עם כל הקודקים שהוא צריך.

גם את המסנג'ר שמגיע עם אובונטו אני קצת פחות מחבב, שלמרות שקוראים לו Empathy. אפשר להתקין את pidgin אם אתם רוצים, והוא יודע להתחבר גם למסנג'ר של מיקרוסופט וגם לעוד הרבה שירותים (גוגל טוק וכו'), אבל אני מעדיף את emesene הפשוט והטוב.

למשתפי הקבצים מביניכם: transmission הוא לקוח טורנט מאוד מוצלח, והוא מגיע עם ההתקנה של אובונטו. אם אתם מחפשים תחליף לאימיול, אז amule הוא הפתרון. באותה הזדמנות תתקינו גם את amule-gnome-support, כדי שישתלב יותר טוב עם הדפדפן.

לנסיינים - virtualbox-ose היא גרסת קוד פתוח של וירטואל בוקס, תוכנה טובה ופשוטה למכונות וירטואליות. אם אתם רוצים לנסות איזו מערכת הפעלה חדשה, או להשתמש במערכת הפעלה ווינודסאית ישנה, או סתם ליצור סביבה בטוחה לניסויים - וירטואל בוקס היא תוכנת וירטואליזציה מאוד מומלצת. לשימושים קצת יותר מורכבים כדאי להוריד את הגרסה הרגילה (לא קוד פתוח) מהאתר שלהם.
ככה אפשר להתקין לדוגמה את ווינדוס (אם יש לכם), להריץ אותו מתוך האובונטו ולהשתמש באינטרנט אקספלורר או במיקרוסופט אופיס.

אני חושב שאובונטו 10.10 מגיעה כבר עם נגן פלאש. אז אם אתם רואים פלאש בדפדפן (סרטונים ביוטיוב ופרסומות בוויינט) הכל בסדר. אם לא, כדאי להתקין את adobe-flashplugin. אני חושב שבגרסה החדשה של אובונטו מותקנת החבילה flashplugin-installer במקום, אבל זה לא כ"כ משנה - שתיהן מתקינות את נגן הפלאש של אדובי.  יש גם נגני פלאש אחרים, חופשיים (בניגוד לפלאגאין הזה, שהוא קנייני) - אבל הם פשוט פחות טובים.

לגבי פונטים אני לא כל-כך יודע. שוב, נראה לי שכאן היה שיפור באובונטו 10.10, ודווקא יש פונט עברי נחמד בתור ברירת מחדל. אמנם בפיירפוקס משום מה יש פונט עברי גרוע (בחלק מהאתרים לפחות), אבל כרומיום משתמש בפונט הטוב. אם בכל זאת רוצים עוד פונטים בעברית, כדאי להתקין את culmus. בשביל הפונטים הרגילים והמוכרים מווינדוס, אפשר להתקין את ttf-mscorefonts-installer. אני בינתיים לא התקנתי אותם (וגם לא את קולמוס), ומנסה לבדוק את הפונט הרגיל של אובונטו.

לחובבי הרדיו מומלץ להוריד את mazrim (להוריד את קובץ ה-Deb) - תוכנה שמתחברת לסטרימינג הרשמי של ערוצי הרדיו השונים.

wine היא עוד תוכנה שכדאי להוריד. וויין היא שכבת תאימות לווינדוס, והיא למעשה מאפשרת להריץ בלינוקס תוכנות שמיועדות לווינדוס. באתר אפשר לראות את רשימת התוכנות שעובדות עם וויין (ובאיזו רמה הן עובדות).

כדי להמיר קבצי וידאו ואודיו מפורמט לפורמט (כדי שיתאימו למכשירים שונים) התקינו את winff, תוכנה קלה וברורה. אם אתם לא מצליחים להמיר לפורמט הרצוי, התקינו גם את החבילה libavcodec-unstripped-52.

אובונטו 10.10 מגיע עם קומפיז, שהיא כל מיני ודברים ובין השאר אחראית לכל מיני אפקטים נחמדים. כדי לשלוט בהם ולהפעיל אותם בלי הרבה בלגן ובלי יותר מדי אפשרויות התקינו את simple-ccsm. באותה הזדמנות הוא יתקין לכם גם את לוח הבקרה היותר מורכב לקומפיז, אבל עדיף להשתמש בפשוט יותר.

timer-applet היא אפליקציה קטנטנה לפאנל העליון (או התחתון) של המערכת, וכמו שאפשר לנחש - זה טיימר. כדי להפעיל אותו צריך קודם להתקין את החבילה, אחר כך להוסיף לפאנל, ואז ללחוץ כרגיל. אם כבר אפליקציות לפאנל, אני מתקין גם את computertemp כדי לעקוב אחר התחממות המחשב.

לאוהבי המשחקים הישנים אני ממליץ על שתי תוכנות. הראשונה היא scummvm. כדאי לקרוא קצת באתר שלהם איך מפעילים. היא תוכנה טובה מאוד, אבל מתאימה למספר די מצומצם של משחקים. השנייה היא dosbox (שוב, הוראות באתר) שמאפשרת לשחק במשחקי דוס. משחקים ישנים יותר חדשים, כאלה שרצים על ווינדוס ולא דוס, אפשר להפעיל עם wine.

unrar היא אמנם לא חופשית, ויש אלטרנטיבות חופשיות, אבל הן די אכזבו אותי. אני מתקין את הגרסה הזו.

לא שאתם ממש צריכים, אבל אם במקרה אתם דווקא כן צריכים לשנות משהו במחיצות של הכונן הקשיח - gparted היא המומלצת. שימו לב שאי אפשר לשנות את המחיצה בה אתם משתמשים כרגע (עליה מותקן אובונטו). אפשר גם להוריד את התוכנה בתור Live CD באתר.

תוכנה נוספת שאני מתקין היא פיקסה. היא לא נמצאת במאגרים אז צריך להוריד מהאתר, והיא לא חופשית, והיא אפילו לא באמת גרסה ללינוקס (היא משתמשת ב-wine), אבל עדיין לא מצאתי משהו יותר טוב.

ואחרון - fslint למציאת קבצים כפולים בכונן.

עוד דברים לעשות כשמתקינים אובונטו חדש: בתפריט System - Prefernces, להיכנס ל-Screensaver וגם ל-Power Management ולהגדיר את ההגדרות הרצויות בכל הטאבים, כדי שהמחשב לא יירדם פתאום או יינעל (וינתק את הרשת). 



 שכחתי משהו?



עדכון: אני קצת חוזר מההמלצה על fslint. אם אתם צריכים, נסו בעצמכם ותראו מה אתם חושבים.
תוכנה ששכחתי לכתוב כאן היא postr, תוכנה קטנה להעלאת תמונות לפליקר. פחות טובה מהתוכנה שפליקר עצמם בנו לווינדוס, אבל נסתפק בזה...

יום שישי, 1 באוקטובר 2010

Jolicloud - מערכת הפעלה קצת שונה

 Jolicloud היא מערכת הפעלה קצת שונה (אבל לא מהפכנית, רק קצת שונה). ג'וליקלאוד מיועדת (גם) לנטבוקים עם מסכים קטנים. היא מבוססת על אובונטו ועל דפדפן כרום - והיא די דומה לקונספט של מערכת ההפעלה העתידית של גוגל.
ג'וליקלאוד מכנים את עצמם כ"מערכת הפעלה אינטרנטית" (Jolicloud is an Internet operating system) ומערכת הפעלה לכל מקום (The Anywhere OS). 

הם לקחו את העיקרון שמוצג בסרטון הזה (של מערכת ההפעלה העתידית של גוגל - Chrome OS), לפיו רוב הפעילות שלנו היום נעשית דרך הדפדפן - באתרי אינטרנט ויישומי ווב, ושילבו אותה עם סוג של אובנטו מעוצב ופשוט.



אז הנה ג'וליקלאוד. הדיסק שלה הוא Live CD כמו אובונטו, כלומר - אפשר להפעיל ולהתנסות בלי להתקין. אבל, לפני ההפעלה הראשונית צריך להתחבר לחשבון הג'וליקלאוד של המשתמש. זאת בעיה גדולה מאוד: לא תמיד האינטרנט עובד על ההתחלה, ואם אין אינטרנט בעצם אי אפשר להמשיך אפילו למסכי ההגדרות שדרכם אנחנו יכולים לטפל בבעיה.   אצלי האינטרנט עבד מהתחלה (כי התקנתי את ג'וליקלאוד על מכונה וירטואלית), אבל אם לא - בעיה.


אחרי שנכנסנו עם חשבון הג'וליקלאוד שלנו, אנחנו מגיעים למסך הראשי. מאוד פשוט וברור, אבל נגיע אליו אחר כך. בינתיים אנחנו עוד בתהליך ההתקנה, ויש לנו הודעה קטנה שמציעה לנו להתקין את המערכת - עם X קטן לידה. הקלקה על ה-X תסתיר את ההודעה, ובהצלחה לכל מי שינסה למצוא איך להתקין את המערכת אחר כך.


כאמור, Jolicloud היא בעצם סוג של אובונטו, ותהליך ההתקנה הוא התהליך הרגיל של אובונטו עם הגדרת המיקום, השפה המחיצות וכו'.


כך נראה מסך הכיבוי של ג'וליקלאוד, אחרי ההתקנה ובדרך להפעלה הראשונה:


וזה מסך הפתיחה. זו אחת מנקודות החולשה, בשילוב הקצת לא-טבעי הזה בין דפדפן למערכת הפעלה. מצד אחד, כדי להפעיל את ג'וליקלאוד צריך להכניס את שם המשתמש והסיסמה בג'וליקלאוד: לכל אחד יש חשבון ג'וליקלאוד, כך שאפשר להשתמש באותה מערכת הפעלה מסונכרנת בכמה מיקומים (ואפילו בווב. ארחיב על כך בהמשך). מצד שני, זו בעצם מערכת הפעלה רגילה ואובונטואית, וגם היא צריכה שם משתמש וסיסמה.
במסך הזה, כשמבקשים מאיתנו להקליד שם משתמש וסיסמה - למה בעצם הם מתכוונים?


אם הצלחתם בשלב השם-וסיסמה הקודם, אז הנה עוד אחד.  זו בהחלט אחת מנקודות החולשה של המערכת שיכולה לבלבל משתמשים פחות מנוסים.  למזלנו, מסך הסיסמה לחשבון הג'וליקלאוד לא יוצג כל פעם, ואחרי הפעם הראשונה הוא כבר יזכור את הפרטים שלנו.


ודבר מרגיז נוסף בהתחלה. בהפעלה הראשונה, משתלט על המחשב מסך שמבקש מאיתנו לקשר את מערכת ההפעלה למחשב, ואי אפשר לבטל את זה. לא הליך מסובך מדי, בסך הכל הם מתעניינים לדעת על איזה מחשבים התקנו את המערכת (כי מערכת הפעלה עם אותו חשבון ג'וליקלאוד יכולה להיות על כמה מחשבים במקביל), אבל זה די מטריד.


אז בוחרים את סוג המחשב (נטבוק, לפטופ, דסקטופ או אחר)


אבל זה לא מספיק, וג'וליקלאוד רוצים לדעת בדיוק איזה סוג מחשב יש לנו. במחשבים ניידים עוד איכשהו המשתמש יכול לדעת, אבל במחשב שולחני רוב האנשים לא יודעים בדיוק את הסוג.  האופציה של "אחר" לא מופיעה, כמקובל, בסוף הרשימה - אלא באמצע הרשימה (באות O, כלומר other). 


ועוד קצת על המסביב, לפני שנגיע לעיקר. כך נראים עדכוני המערכת: חלונית קטנה ואפורה (כמו כל דבר) עם כמות העדכונים וכפתור של Start, כדי לאשר את העדכונים. בניגוד לאובונטו, כאן לא צריך להכניס כל רגע סיסמה. בהערת אגב - הקטע הזה תמיד מרגיז אותי באובונטו. מילא כשיש משהו שאני רוצה לבצע, והמערכת מבקשת ממני סיסמה, זה בסדר. אבל המערכת מנדנדת לי שאני צריך להתקין עדכונים, מקפיצה לי הודעות וחלונות גונבי פוקוס, ואחרי שאני כבר מתרצה - הם עוד מטרידים אותי בסיסמה.   בג'וליקלאוד זה נעשה בשקט וברקע, אבל אפשר גם לפני האישור לבקש לראות מה הולכים לעדכן, וזה מה שרואים בתמונה הבאה:


ועכשיו אפשר להתחיל, סוף סוף. ככה בעצם נראית המערכת: אייקונים גדולים וברורים של אפליקציות למיניהן (רובן אפליקציות ווב, אבל לא רק). שתי הנקודות בתחתית המסך הן הדפדוף (יש דף נוסף של אייקונים).
כברירת מחדל אנחנו מקבלים את: הדפדפן כרומיום (דפדפן קוד פתוח עליו מבוסס כרום), פייסבוק, טוויטר, ג'ימייל, גוגל דוקס, סקימר (ניו יורק טיימס), אפליקציית קשקושים חביבה, קישור מוזר לאתר של space invaders (אבל זה לא נראה כמו אפליקציית משחק, סתם אתר), ויקיפדיה (הכללית, לא האנגלית), תוכנת מצגות (עוד מעט אגיד איזו), פליקר, יוטיוב, ואתר נחמד של מזג אוויר.
על כל אייקון כזה אפשר כמובן ללחוץ כדי להפעיל את האפליקציה, להסיר, לסמן "לייק" או לראות פרטים נוספים (בדרך כלל כמה מילים ו-url).


מלבד האייקון של כרומיום, כל האייקונים שמגיעים בברירת מחדל הם אפליקציות ווב, כלומר - קישורים רגילים שפותחים את האתר בדפדפן. אבל חלק נראים ממש כמו תוכנות לכל דבר, כמו אפליקציית המצגות - 280Slides. לא הכרתי את האתר/תוכנה קודם ולא בדקתי גם עכשיו, אבל זה בהחלט נראה מרשים. 
המטרה של מערכת הפעלה כזו היא כמובן לא לתת סתם לינקים, אלא לספק הרגשה של אפליקציות "אמיתיות", והיא די מצליחה בכך.


והנה מבט מקרוב יותר. הפס השחור למעלה הוא למעשה שורת המשימות, ושם אפשר לראות את כל החלונות הפעילים (רק אייקון, בלי שם). האייקון השמאלי ביותר הוא הענן של ג'וליקלאוד, שמתפקד גם בתור Show Desktop.
בשורה הבאה יש שורת חיפוש וחמישה כפתורים, מימין לשמאל: הגדרות, תיקיות, כפתור לא כ"כ ברור (פירוט בהמשך), כפתור האפליקציות (הדסקטופ הרגיל), וכפתור להוספת אפליקציות.


וכך נראית שורת החיפוש בפעולה, כולל השלמה אוטומטית:



בהגדרות אפשר להגיע לאפליקציות ברירת מחדל של אובונטו (נגן הסרטים, פנקס רשימות, מחשבון וכו') ובעצם לכל ההגדרות של אובונטו דרך הכפתור Local Settings.
חוץ מזה יש גם את הגדרות החשבון, ורק שם אפשר בעצם לעשות לוג-אאוט לחשבון הג'וליקלאוד (כפתור הלוג-אאוט הרגיל הוא לוג-אאוט של אובונטו).


בתיקיות אפשר שוב למצוא את תיקיות הבית הרגילות של אובונטו (וידאו, תמונות, מוזיקה ומסמכים), וכוננים נוספים (דיסק און קי וכו').


יחד עם התיקיות יש גם קישורים לשירותי ווב לאחסון קבצים: בוקס.נט, דרופבוקס, דרופ.יו וזומודרייב.
על דרופבוקס המצוינת כתבתי כאן בעבר.


וזה רעיון מאוד נחמד, להכליל את ארבעת השירותים האלה לצד התיקיות הרגילות של המחשב. אבל לא מדובר בהתממשקות אמיתית עם השירותים האלה, אלא רק לינק שפותח חלון דפדפן רגיל של האתר.


הכפתור הבא הוא כפתור Activities שלפי איך שהוא נראה אמור להיות סוג של טוויטר לחברי ג'וליקלאוד, אבל זה לא בדיוק. יש אמנם אנשים שאפשר לעקוב אחריהם והם יכולים לעקוב אחריך, כמו בטוויטר, אבל אין כאן סטטוסים ובעצם הפעילות היחידה שיש כאן זה לעשות Like על אפליקציות. אז כך נראה דף משתמש, בעצם רשימת האפליקציות החביבות עליו:


וכך בעצם נראה הפיד שלי אחרי שהתחלתי לעקוב אחרי אנשים. הודעות על כך שאנשים עשו לייק לתוכנות.
מצד אחד, ציפיתי לראות כאן משהו דמוי טוויטר. מצד שני, אולי זה צעד חכם. הרי בטוויטר הם לא יכולים להתחרות כנראה, ובמקום זה יש לנו כאן מקום נחמד בו אפשר לראות אפליקציות חדשות ומומלצות. ובכל זאת, זה תופס מקום יותר מדי מרכזי במערכת ההפעלה, וזה די מיותר.



ובמילא, אפליקציות חדשות ומומלצות אפשר לראות בתפריט ה-Add. בגרסה האחרונה, Ubuntu Software Center הפך למשהו גדול ומורכב שכולל את כל החבילות הכי קטנות, והתרחק ממה שהוא היה פעם - אוסף קטן של תוכנות מומלצות. תפריט הוספת האפליקציות של ג'וליקלאוד נשאר תפריט הוספה אמיתי, ולא דמוי-סינפטיק. יש כאן רשימה גדולה אך מוגדרת של אפקליציוצ, עם אייקונים והסברים קצרים, מסודר לפי קטגוריות, ואפשר למיין לפי סדר כרונולוגי או לפי פופולריות. באובונטו קצת קשה להבין, כי תוכנה גדולה ופופולרית נמצאת יחד עם התוכנה הכי איזוטרית ונשכחת בלי הפרדה. 


ברשימת האפליקציות יש ביחד אפליקציות ווב ותוכנות רגילות. כי זה בעצם המסר של ג'וליקלאוד: תוכנת עריכת התמונות Picnik היא תוכנה אמיתית ממש כמו Gimp, למרות שהראשונה מופעלת דרך הדפדפן והשנייה לא. 
בג'וליקלאוד, את שתיהן מתקינים באותה דרך:



ועוד כמה מילים על ג'וליקלאוד.
כאמור, כל אפליקציות הווב פועלות בתוך הדפדפן כרומיום, גרסת הקוד הפתוח של הדפדפן הגוגלי כרום. הדפדפן מעודכן (בערך כמו הגרסאות של כרום).
אבל כרום זה לא רק הדפדפן שמריץ את האפליקציות. למעשה, כל ג'וליקלאוד היא אפליקציית ווב, והדסקטופ כולו הוא למעשה אתר שמוצג בחלון של כרום.

בדרך כלל לא שמים לב, אבל לפעמים הדפדפן קורס....
בדוגמה הזו, הדפדפן של הדסקטופ קרס. כפתור הכיבוי הוא חלק מהדסקטופ הוובי, כך שבעצם מהמצב הזה קשה לצאת, אם לא מכירים את הדרכים הרגילות של אובונטו.
אציין שדבר כזה קרה לי רק פעם אחת בכל ההתנסות (הלא ארוכה, גם זה אציין).


והנה דבר מעניין בג'וליקלאוד. היא The Anywhere OS, כך שאפשר מכל מחשב להיכנס ל-my.jolicloud.com ובעצם להיכנס לדסקטופ שלנו. התוכנות ה"רגילות" צבועות באפור (הדפדפן כרומיום ונגן הוידאו VLC), ושאר האייקונים הם בעצם קישורים. אפשר דרך הווב גם להתקין תוכנות חדשות, וזה יסתנכרן במערכת הרגילה.
תוספת נחמדה, ושונה ממה שאנחנו רגילים לחשוב. הדסקטופ שלנו, כמו שכתבתי קודם, הוא בעצם אפליקציית ווב בעצמו.
כאן בתמונה, הג'וליקלאוד שלי בתוך הדפדפן הרגיל במערכת ההפעלה אובונטו, אבל כמובן שאפשר להיכנס לזה מכל דפדפן וכל מערכת הפעלה.



לסיכום, המערכת מאוד נחמדה וגם די פשוטה ומזמינה. יש בה כמה גימיקים נחמדים, וחשיבה מעניינת על הקשר שבין מערכת הפעלה לדפדפן. אבל השילוב הזה של אובונטו-כרום הוא לפעמים גם קצת מוזר (כמו הסיסמאות הכפולות שכתבתי עליהן בהתחלה, או השאלה של כרום "האם לשמור את הסיסמה" שצצה פתאום על הדסקטופ  - בתמונה השביעית בפוסט).
בקיצור - נחמד, אבל לא הייתי מחליף עדיין את האובונטו שלי בזה.
אני עדיין מחכה לכרום OS.

יום שבת, 8 במאי 2010

אחרי ווינדוס, אובונטו נראית הרבה יותר טוב

לאורך הבלוג כתבתי לא מעט תלונות על אובונטו, רובן עדיין מוצדקות.
אתמול החלטתי להסיר את אובונטו מאחד המחשבים שלי ולהתקין במקומו ווינדוס XP. הסיבה העיקרית הייתה שכל תחליפי האופיס בלינוקס לא מצליחים אפילו להגיע לרמת ה"סביר".

אז מחקתי את אובונטו והתקנתי ווינדוס XP, ואחרי יום של התקנה ושימוש אני יכול לומר בפירוש שאחרי ווינדוס, אובונטו נראית הרבה יותר טוב. קצת יותר משנה אני משתמש רק באובונטו, ועדיין קשה לי לומר שממש התרגלתי למערכת החדשה, ואני עדיין נתקל פה ושם בקשיים ותסכולים. בווינדוס אני משתמש כבר מגירסה 3.11, וגם בווינדוס XP אני משתמש שנים לא מעטות, אבל אחרי שנה באובונטו - החזרה לווינדוס הייתה קשה מאוד.

ההתקנה עצמה לקחה שעות. למה כ"כ הרבה זמן רק להתקנה? וכשהמערכת עלתה ניסיתי להיכנס לאקספלורר, ומייד קפץ אשף מוזר שהציע לי להתחבר דרך מודם או להירשם לספק אינטרנט אמריקאי... מי ביקש ממנו בכלל להתחבר? המחשב שלי כבר מחובר לאינטרנט דרך ראוטר, ובאובונטו פשוט היה אינטרנט וזהו. כאן מסתבר שצריך להתקין דרייבר כדי המערכת תזהה את הכרטיס רשת שמחובר לראוטר שמחובר לאינטרנט. מה זה הקטע הזה של דרייברים?? ואחרי כל התקנה של כל דבר וכל עדכון וכל שינוי - המערכת דורשת ריסטרט! ואם רוצים לאפשר תמיכה בעברית, לא מספיק ללכת לתפריט השפות ולבחור עברית כי עברית בכלל לא ברשימה. צריך ללכת קודם כל לחלון אחר, להוסיף תמיכה בשפות מוזרות כמו עברית ותאית, לעשות ריסטרט, וזה רק כדי להוסיף את העברית לרשימה. אחר כך צריך ללכת שוב לרשימה, כדי לבחור בעברית.
והמסנג'ר עם פרסומות! פרסומות בתוך תוכנה. מה זה הדבר הזה. וגם זה, רק אחרי שהולכים ומחפשים אותו ומורידים קובץ, שהוא רק תוכנית התקנה שמורידה את המסנג'ר האמיתי ומתקינה אותו.
ובכלל, אין פה תוכנות! כל דבר הכי קטן צריך ללכת ולחפש ולהתקין. אין פה כלום!!
וצריך אנטי וירוס. וזה רק חלק מכל הבעיות והתסכולים שעברו עליי בחצי יום.

רק שמישהו ימצא לי אופיס נורמלי באובונטו.

איך לעזאזל זו מערכת ההפעלה הפופולרית ביותר בעולם??

יום רביעי, 21 באפריל 2010

the symbol ‘grub_puts_’ not found

ב-29/4 אמורה לצאת הגרסה החדשה של אובונטו - אובונטו 10.04 (Lucid Lynx) אבל לא התאפקתי ושדרגתי כבר היום לגרסת בטא2. הבעיות עליהן התלוננתי בשדרוג לקואלה אמנם לא חזרו, אבל אחרי השדרוג, כשעשיתי ריסטרט וחיכיתי שהמערכת החדשה והסגולה (כן! כבר לא חומה! ) והנוצצת תעלה, קיבלתי את ההודעה:
the symbol 'grub_puts_' not found

לא אלאה אתכם בחיפושיי אחר תשובות, רק אביא כאן את הפתרון שעבד לי.
את הפתרון ניסיתי בהתחלה עםLiveCD של אובונטו 8.10, אבל המחיצה עליה אובונטו מותקן היא עם מערכת של EXT4, שאובונטו 8.10 לא יודע לקרוא ולעגן (mount) ולכן לא הצלחתי להתקדם משם.
אחרי חיפושים רבים (פיזיים, לא בגוגל) מצאתי דיסק של אובונטו 9.10 שיודע לקרוא EXT4, ומשם כבר הכל הלך חלק. הפעלתי את הלייבסידי, פתחתי טרמינל וכתבתי:
sudo fdisk -l

שם אפשר לזהות את שם המחיצה עליה אובונטו שלנו מותקן. במקרה שלי, sda1 (אפשר לזהות את המחיצה לפי הגודל, או לפי זה שכתוב בצד ימין linux). שימו לב שאצלי זה sda1, ואין לי מחיצת boot נפרדת. אם לכם יש שם אחר, אז תשנו את הפקודה בהתאם. עכשיו כותבים:
sudo mount /dev/sda1 /mnt

אם יש לכם מחיצת boot נפרדת, תכתבו גם את זה (במקום sda2 תכתבו את השם של מחיצת הבוט שלכם). אם אין לכם מחיצת בוט נפרדת, דלגו:
sudo mount /dev/sda2 /mnt/boot

ועכשיו זה:
sudo mount --bind /dev /mnt/dev

ואנחנו נכנסים ל-root של המחשב, אז להיזהר עם הפקודות:
sudo chroot /mnt

בעיקרון, במדריך שקראתי היה כתוב שצריך להיכנס לקובץ של גראב ולשנות אותו בהתאם למערכת שלכם:
nano /etc/default/grub

לא כ"כ הבנתי מה הולך שם ומה לשנות, אז פשוט סגרתי את זה (קונטרול X ) והמשכתי:
update-grub

כאן קיבלתי כל מיני הודעות שגיאה. אל תיבהלו, כנראה שזה בסדר. הוא מספר על כל מיני דברים שהוא לא מצא, אבל יש גם כמה דברים שהוא כן מצא וזה מספיק. עכשיו מתקינים את הגראב:
grub-install /dev/sda

גם כאן קיבלתי כל מיני הודעות שגיאה, אבל בסוף הוא כתב ש"אין שגיאות". סמכתי עליו והמשכתי כרגיל, אבל במדריך שקראתי כתוב שאם יש שגיאות, לכתוב את הפקודה הבאה (אני לא כתבתי) :
grub-install --recheck /dev/sda

עכשיו לוחצים על קונטרול D, ואז:
sudo umount /mnt/dev

וגם:
sudo umount /mnt

ועושים ריסטרט. בהצלחה!
(מבוסס על המדריך הזה)

3963847696_2f6feed69e.jpg
(לינקס, ובעברית שונר, באדיבות לוציו וירזי, רשיון cc-by-nc-bd 2.0)

באותה הזדמנות, אספר שהתקנתי בעבר גם את גרסת בטא1 של אובונטו 10.04. לא נתקלתי בבעיה הזו, ומצאתי חידוש מרענן ביותר: כפתורי הסגירה/מזעור/הגדלה.

בבטא1, אובונטו החליטו לעשות שינוי דרמטי ומעניין מאוד: הם הוציאו את ה-X של סגירת החלון מהפינה, והעבירו אותו להיות הפנימי מבין שלושת הכפתורים. זו פעם ראשונה שנתקלתי בדבר כזה. עד כה, בכל הממשקים שראיתי, גם כשהכפתורים היו בצד ימין וגם כשהם היו בצד שמאל, תמיד ה-X היה הכפתור החיצוני, הפינתי. מאוד אהבתי את ההזזה של הכפתור כך שלא יהיה יותר בפינה, שתמיד היא מועדת יותר ללחיצה, וקל יותר ללחוץ עליה בטעות.
כשהתקנתי את בטא2 התאכזבתי לראות שאמנם הכפתורים עברו מצד ימין לצד שמאל, אבל ה-X חזר למקום המסורתי שלו בפינה.

אולי מישהו בעתיד יתפוס קצת אומץ ויעיף אותו משם?

יום שישי, 30 באוקטובר 2009

שדרוג מאכזב לקואלה - אובנטו 9.10

בעבר כתבתי כאן שהגרסה החצי-שנתית של אובונטו היא הזדמנות נפלאה למחוק הכל ולהתחיל מחדש.
בעבר יותר כתבתי גם מדריך התקנה.


אבל הצורב שלי התקלקל. בעבר קנוניקל שמחו לשלוח בדואר דיסקים של אובונטו, אבל לאחרונה החליטו שם שאם כבר הזמנת דיסק בעבר לא תוכל לקבל עוד דיסקים. הם ממליצים שם להשתמש בדיסק שכבר שלחו לך, להתקין ממנו - ואז לשדרג דרך האינטרנט.

אז החלטתי לשדרג. והתאכזבתי.

  • לשדרוג יש כמה שלבים, כל אחד מהם לא קצר. רק אחרי שהוא סיים לעשות כל מיני דברים הוא פתאום נזכר להגיד לי שאין לי מספיק מקום על הכונן הקשיח (בגלל הדרך בה חילקתי את המחיצות עליו), ואז הוא התחיל תהליך של כמה דקות נוספות כדי להחזיר בחזרה את כל מה שהוא עשה בינתיים. אי אפשר לבדוק את זה לפני?




  • בסדר. סידרתי את בעיית המקום, והתחלתי שוב בשדרוג. בניגוד להתקנה, זה היה תהליך ממש מרגיז. ידעתי שהוא אמור להוריד את כל המערכת מהאינטרנט ואז גם להתקין, כך שלקחתי בחשבון שזה יהיה תהליך ארוך. זה למעשה תהליך של הורדה + תהליך של התקנה. אבל מדי פעם, בין השלבים, קפצו הודעות ממש מיותרות שהיה צריך לאשר. השארתי אותו להתקין למשך הלילה, וכשקמתי בבוקר - חיכתה לי שאלה איזה צירוף מקשים אני רוצה כדי להחליף שפה (Alt+Shift). נו, לא יכולתם לשאול את זה לפני? או אחרי? למה דווקא באמצע התהליך? אני לא יודע כמה זמן המחשב שלי חיכה ככה, תקוע על השאלה המיותרת הזו (כי הרי יש לי כבר צירוף מקשים במערכת. ואתם משדרגים, אז קחו את ההגדרות!), אבל כמובן שבבוקר אחרי שאישרתי הייתי צריך לחכות עוד כדי שהוא ימשיך לשלבים הבאים.




  • אחרי שההתקנה הסתיימה ואתחלתי את המחשב, האובונטו החדש והנוצץ שלי חזר - בלי מסגרת חלונות. המסגרת הזו, שעליה יש את הכותרת ואת כפתורי המזעור הגדלה וסגירה. נעלמה. ברור לי שזה נובע משדרוג לקוי, ובהתקנה נקייה זה לא היה קורה.




  • גם ה-Evolution המעצבנת חזרה לי, ואפילו הופיעה על הסרגל העליון שלי. אולי די כבר עם התוכנה הזו? די, מי שרוצה יתקין תוכנת דואר (אבולושן, או אולי ת'נדרבירד), למה אתם תוקעים את התוכנה הזו שמיותרת עבור חלק גדול מהמשתמשים, שתוכנת המייל שלהם היא הדפדפן




  • חוץ מהמעטפה של אבולושן, הוסיפו את המעטפה של ה-notifications שהצלחתי להוריד איכשהו בהתקנה הקודמת, ועכשיו בשדרוג זה חזר שוב. דברים שרציתי שיישארו לי כמו בשדרוג נמחקו והוספו כמו התקנה חדשה; ודברים שרציתי שיימחקו ויוספו כמו התקנה חדשה נשארו לי כמו בשדרוג. המעטפה הזו בכלל מוזרה, אני לא מבין איך מצפים שהמשתמש הרגיל והמתחיל יבין את ההבדל בין שני אייקוני המעטפה על הסרגל העליון - מעטפה פתוחה לדואר אלקטרוני, ומעטפה סגורה למסנג'ר. ולא סתם מסנג'ר, המעטפה הסגורה מציעה לנו לפתוח שני מסנג'רים - אמפת'י ופידג'ן




  • הדבר הכי מעצבן, כי אותו עוד לא הצלחתי לפתור: הטאצ'פד של המחשב הנייד שלי. עוד באובונטו 7 ומשהו הוא זיהה את הטאצ'פד שלי טוב יותר מכל ווינדוס, הוא הצליח לזהות פס גלילה (ווינדוס לא הצליח), ואפילו הקלקה בשתי אצבעות! הקלקה בשתי אצבעות בו זמנית פעלה למעשה כמו הכפתור האמצעי של העכבר. בדפדפנים כמו כרום ופיירפוקס זה אומר שהקלקה כזו פותחת לינק בטאב חדש. אחרי השדרוג, הקלקה כזו היא כמו קליק ימני. מרגיז!







  • קואלה
    (אריק וולנד, cc-by-nc-2.0)

    יום שבת, 9 במאי 2009

    אובונטו 9.04 - הג’קלופ הקליל

    אחד הדברים שאני אוהב באובונטו זה העובדה שכל חצי שנה יוצאת גרסה חדשה. באפריל ובאוקטובר. יש לזה כמה יתרונות, ובשבילי - אפילו עוד אחד. אני לא נוהג לשדרג את המערכת כל חצי שנה (למרות שיש אפשרות של שדרוג אוטומטי לגרסה החדשה דרך "עדכוני המערכת" הרגילים באובונטו) אלא להתקין מחדש. למחוק את מערכת ההפעלה ולהתקין התקנה נקייה.

    קודם כל, יש לך מערכת הפעלה חדשה כל חצי שנה. יש משהו שונה, יש חידושים, יש הרגשה של התחלה נקייה.
    נפטרים גם מכל הזבל שאגרנו במערכת, כל ההגדרות השגויות, כל הטעויות שעשינו, כל המחיקות וההסרות וההתקנות המחודשות, כל מיני בוקמרקים ששמרנו פעם ללא צורך וכו'.
    זו גם הזדמנות לעבור על מה שיש לנו במחשב, לראות מה צריך ומה לא, להיפטר מקבצים מיותרים - ואת מה שחשוב לגבות - על דיסק, במחיצה נפרדת, או בדרופבוקס.
    הזדמנות טובה לערוך רשימה של התוכנות שהתקנו ונרצה להתקין גם במערכת החדשה (ולא להתקין שוב תוכנות שאין בהן צורך), ושל תוספי הפיירפוקס.

    נכון,
    זה לא מתחייב מאובונטו (כאמור - אפשר לשדרג שדרוג רגיל, ואפשר גם להישאר עם הגרסה הקודמת)
    ואפשר לעשות את זה גם בחלונות (להתקין מחדש כל חצי שנה)
    אבל עדיין - כשיוצאת מערכת הפעלה חדשה כל חצי שנה זו הזדמנות טובה לניקיון ולהתחלה חדשה.

    מדריך התקנה כתבתי לגרסה הקודמת, והוא די נכון גם לגרסה הזו מלבד שינויים קטנים.
    אגב, את הפוסט הזה אני כותב כבר מאובונטו 9.04 - ממש במקביל לתהליך ההתקנה.  ההתקנה היא דרך Live CD - המערכת כולה פועלת מתוך הדיסק ומתפקדת כמערכת הפעלה לכל דבר, כמובן ללא כל שינוי או עקבות בכונן הקשיח שלכם. בזמן ההתקנה אפשר לעשות הכל כרגיל - לגלוש בפיירפוקס או להפעיל כל תוכנה ואפשרות במערכת (וגם להתקין תוכנות, אך כמובן שאחרי restart הכל יימחק). ואפשר גם כמובן רק לנסות, בלי להתקין.

    להורדת אובונטו 9.04

    אגב, המילה ג'קלופ היא הלחם של ג'קרביט (ארנב) ואנטילופה, והחיה ג'קלופ היא כמובן שילוב (דמיוני) של שתי החיות. זה פחות או יותר ארנב עם קרניים.

    (מיקל רובנטין, cc-by-2.0)

    יום חמישי, 5 במרץ 2009

    בחזרה ל-XP? בקשת עזרה

    לאחר כמה שנים של עבודה במקביל על ווינדוס XP ועל לינוקס (אובונטו בגרסאות שונות), עברתי לפני כמה שבועות לאובנטו בלבד.
    המצב לא פשוט. רק כשמתרחקים מ-XP מבינים כמה טוב הוא היה. יש הרבה מאוד פעולות שאני ממש מתקשה לבצע בלינוקס, ואני די מתפתה לחזור ל-XP.  לפני החזרה לווינדוס, אני פונה בבקשת עזרה לקהילה.  אני מניח שהבעיה היא לא שהדברים לא קייימים בלינוקס, אלא שאני פשוט לא יודע עליהם. אז הנה רשימה של שאלות, ואני מקווה שבתגובות תהיה רשימה של פתרונות  :-)
    1. uninstall. יש באובונטו אפשרות להתקין תוכנות דרך ה-synaptic ואז גם להסיר אותן באותה צורה. אבל יש תוכנות שאין בסינפטיק, ואז מתקינים דרך קובץ deb או דרך סקריפט התקנה ב-tar.gz. אני מניח שאפשר לנבור במדריכים של כל תוכנה ולנסות לגלות איזו פקודה מסירה אותה, אבל אולי יש דרך פשוטה יותר לעשות uninstall?
      בניגוד לווינדוס, שם רוב התוכנות מותקנות פשוט בתוך c:\program files בתוך תיקייה, באובונטו כל תוכנה מפוזרת ברחבי התיקיות, כך שגם האופציה של מחיקה ידנית היא בעייתית.
    2. הפעלה תוכנות. חלק מהתוכנות באמת מוסיפות את עצמן לתפריט ה-applications, אבל לא כולן. שוב, בגלל מבנה התיקיות של אובונטו - קשה להבין איפה נמצא קובץ ההפעלה. באותה הזדמנות אני גם אשאל - מה זה בכלל קובץ ההפעלה בלינוקס? גם אם מצאתי את התיקייה, איך אני מזהה את הקובץ עליו צריך להקליק פעמיים כדי להריץ את התוכנה?
      ואיך אני יודע את השם של התוכנה כדי להפעיל דרך alt-f2 או דרך הטרמינל?  ניקח את המחשבון לדוגמה. בתפריט applications הוא פשוט נקרא Calculator. אבל לכתוב calculator דרך alt-f2 רק יביא להודעת שגיאה. בטרמינל, עם c קטנה הוא בכלל לא יבין מה אני רוצה, ועם C גדולה הוא טוען שהמחשבון לא מותקן בכלל.
    3. אם אני רוצה לבדוק לגבי תוכנה שכבר היתוספה לתפריט ה-applications, קליק ימני לא מציג אפשרות של "מאפיינים". אני מעתיק את הקיצור-דרך מהתפריט לשולחן העבודה, ורק אז יכול לראות מה הפקודה שלו.
    4. ניהול הרשאות בתיקיות. כל פעם שאני צריך לתת לעצמי הרשאה לתיקייה אני פותח את הטרמינל, מפעיל את nautilus עם sudo ואז נותן הרשאה לעצמי (עם אותו שם משתמש). למה הוא לא מבקש לבד את הסיסמה כשאני מנסה לעשות משהו "אסור" בתיקייה שאין לי הרשאות אליה?
    5. איך אני מתחבר לרשת של ווינדוס? שיתפתי תיקייה במחשב של אובונטו, שיתפתי תיקייה במחשב של ווינדוס. הווינדוס מזהה את המחשב הלינוקסי ואת התיקיות המשותפות שלו, אבל אובונטו לא מזהה את המחשב הווינדוסי.
    6. כן, זה של מיקרוסופט. אבל ICE -image composite editor היא תוכנה מצוינת ליצירת תמונות פנורמה. לא רק שהתוצאות שלה איכותיות ומרשימות, היא גם קלה ופשוטה מאוד. זה לא משתווה בכלל ל-hugin החינמית והמומלצת ע"י אחרים, שהיא קשה לתפעול ודורשת ממך להכניס פרטים לא ידועים (כמו הזום וזווית הצילום). ICE מקבלת תמונות, בודקת לבד את נקודות ההשקה ומחברת את התמונות כמו שצריך. ב-wine היא לא עובדת.
    7. גם noiseware היא תוכנה טובה מאוד, שמפחיתה את ה"רעש" בתמונות. גם היא ללא גרסת לינוקס ולא עובדת ב-wine. מישהו מכיר חלופה טובה לשתי התוכנות?
    8. המחשב מחובר ברשת לראוטר. את ה-ip החיצוני של המחשב אני יודע לבדוק, אבל איך אני בודק את ה-ip הפנימי שלו בתוך הרשת, זה שהמחשב קיבל מהנתב (ולא זה שהנתב קיבל)? בווינדוס זה ipconfig. גיגול של מקבילה ל-ipconfig הביא לשלל פקודות למיניהן שאף אחת מהן לא הציגה את ה-ip הפנימי.
    9. מעבד התמלילים של אופן אופיס הוא פשוט מעבד תמלילים מעצבן.
      קריאה - בין כל עמוד יש רווח אפור. בוורד אפשר להסתיר אותו בהקלקה (או קונטרול+הקלקה, תלוי בגרסה) ואז לקרוא ברצף בלי הרווחים. באופן אופיס אי אפשר.
      יש אפשרות לבטל את print layout ואז אפשר לקרוא ברצף, אבל לא לדעת את מספר העמוד בו נמצאים.
    10. מספרי עמודים - קובץ שנכתב בוורד-אופיס עם 26 עמודים הפך בוורד-אופן-אופיס ל-36 עמודים.
    11. ספירת מילים -  12,125 מילים אופיסיות הפכו ל-12,679 מילים אופן-אופיסיות. בעיקר כי אופן אופיס סופר מילה כמו ביה"ס בתור שתי מילים, אבל אולי גם בגלל עוד סיבות. זה בעייתי במיוחד בעבודות אקדמאיות לדוגמה, בהן יש חשיבות לכמות עמודים או לכמות מילים, ושם הסטנדרט הוא הסטנדרט המיקרוסופטי.
    12. טלוויזיה / רדיו. כן, יש את "מזרים" אבל שום דבר שם לא עובד. כנראה שהוא עובד עם גרסה ישנה יותר של VLC, אבל איך בכלל מתקינים גרסה ישנה יותר בלינוקס?
    13. ואם כבר VLC, איך הופכים אותו לברירת המחדל לצפייה בקובצי וידאו?
    14. ונחזור לטלוויזיה / רדיו. אם אני רוצה לשמוע את 103fm אני נכנס לכתובת של הנגן שלהם. בווינדוס כבר הייתי שומע עכשיו רדיו, אבל באובונטו נפתח עוד פופאפ שאומר שאני צריך להתקין את הפלאגאין של ווינדוס מדיה פלייר לפיירפוקס, אבל אני יכול גם להאזין לרדיו ישירות מנגן המדיה שלי.  כשאני בוחר לעשות את זה, נפתח לי טאב חדש בפיירפוקס שנראה כמו נגן מדיה, ואז מתקבלת הודעה שכותרתה Search for suitable codec? (לא ממש ברור לי איזו תוכנה בכלל פותחת את החלונית הזאת). אם אחפש קודקים מתאימים, היא תזמין אותי להתקין בתשלום קודקים. במקום זה, אני מבטל ומעתיק את הכתובת שמוצגת בדפדפן ואז פותח את VLC ולוחץ על media ואז open network ואז מדביק את הכתובת ואז שומע רדיו.
      תהליך דומה גם עם חדשות ערוץ 2 בשידור חי (דרך אתר רשת).
      אשמח לפתרון, או לפחות לקיצורי דרך בכל השלבים המייגעים האלה.
      [אגב, דווקא 103 כן עובד ב"מזרים" - השאלה היא כללית יותר].

    אולי עוד דברים יתוספו בהמשך...
    בינתיים - תודה מראש לכל מי שיעזור!

    יום חמישי, 18 בדצמבר 2008

    סנכרון מסמכים אונליין

    (תקציר הפוסט בשורה: Dropbox, תוכנה מומלצת לסנכרון וגיבוי מקוון של קבצים, גרסה חינמית לחלונות וחופשית לאובונטו, עד 2 ג"ב)

    יש לי, לפחות, ארבעה מחשבים בהם אני משתמש וזקוק למסמכים: המחשב הנייח, המחשב בעבודה ומחשב אקראי באוניברסיטה - כולם עם win xp; והמחשב הנייד עם ubuntu 8.04 (למעשה, הוא כבר פועל עם גרסת ה-RC של אובונטו 8.10).

    מאז שקניתי מחשב נייד והתחלתי ללמוד באוניברסיטה, הייתי צריך פתרון לסנכרון קבצים. עבדתי באוניברסיטה עם המחשב הנייד ובבית עם המחשב הנייח, והייתי צריך לגשת לאותם קבצים משני המחשבים. הפתרון במשך תקופה ארוכה היה סנכרון של המחשב הנייח עם זיכרון נייד (דיסק און קי), סנכרון של המחשב הנייד עם אותו דיסקונקי (ואז למעשה שלושתם היו מסונכרנים), ובמחשבים האחרים - גישה ישירה למסמכים מהדיסקונקי, ללא סנכרון.
    הסנכרון בווינדוס התבצע עם תוכנה חינמית, קטנה, פשוטה ונהדרת - ומיקרוסופטית: SyncToy. הסנכרון באובונטו התבצע עם שתי תוכנות חופשיות, אולי טובות - אבל מסורבלות מאוד: הראשונה unison, והשנייה grsync. שתיהן לא אינטואיטיביות וקשות להפעלה ולהבנה, וכנראה בגלל זה גם גרמו לבעיות כמו קבצים שלא עברו והכי גרוע - קבצים שנדרסו בצורה לא נכונה (הקובץ הישן והלא מעודכן "דרס" את הקובץ החדש).  בעיה נוספת עם הדרך הזו הייתה כשהייתי בלי המחשב הנייד, וגם בלי הדיסקונקי - ובכל זאת הייתי זקוק למסמכים.

    הפתרון המתבקש הוא דיסקונקי תת-עורי שהולך איתך לכל מקום ונשאר מעודכן תמיד. הפתרון השני הכי טוב הוא שימוש במעבד תמלילים מקוון (כמו גוגל דוקס, זוהו או באזוורד), אבל הם לא מספקים תחליף מלא לוורד או לאופן אופיס (למרות שהם ממש קרובים לכך), ולפעמים צריך את המסמכים אוף-ליין.

    יש את האפשרות של שימוש בגוגל דוקס וגוגל גירס (gears), שמאפשר גישה למסמכים אוףליין. מודה שעדיין לא בדקתי את גוגל גירס, אבל בכל מקרה גוגל דוקס זה עדיין לא ממש זה.

    הפתרון השלישי שחשבתי עליו הוא שימוש ברשת האינטרנט כחולייה המקשרת בין המחשבים: מקום ברשת שיהיה מעודכן תמיד, וכל המחשבים יעודכנו ממנו (ויעדכנו אותו) - או במקרה הצורך רק יגשו אל המסמכים מבלי לעדכן ולהתעדכן. (למישהו יש עוד פתרון טוב?)

    להפתעתי, לא היו הרבה הצעות. בדקתי בעבר שתיים - SugarSync ו- Glide. לגלייד היו אז תוכנות סנכרון לווינדוס, מק ולינוקס (rpm), אבל זה היה מזמן ואני לא יודע עד כמה זה השתנה. ההתקנה של גלייד (בווינדוס) הייתה מרגיזה: הייתי צריך להתקין עוד משהו קודם, רשיון השימוש היה כתוב בפונט בלתי-קריא בצורה חריגה גם יחסית לרשיונות שימוש. הממשק נראה מיושן להחריד (שוב, אולי זה כבר השתנה). התיקיות שסנכרנתי אז שקלו פחות מ-400 מ"ב, וגם אחרי שבוע שלם שהוא פעל ברקע (לא ברצף, אבל שבוע עבודה) הוא לא סיים לסנכרן. (כדי להיות הוגן, צריך לציין שסנכרון קבצים זה לא המטרה הראשית של גלייד).

    בשלב מסוים זנחתי אותו. לשוגר סינק הייתה אז תוכנת סנכרון לווינדוס בלבד, והבטיחו שתהיה תמיכה בקרוב גם בלינוקס. זה היה בפברואר 2008. מבחינת תמיכה בלינוקס לא היה שינוי, אבל מבחינת המחיר כן - שוגרסינק הפסיקו להציע ג"ב אחד חינם, וכעת דורשים 25$ לשנה ל-10 ג"ב.

    זה היה לפני בסביבות פברואר 2008, וכשבדקתי אז את השטח - לא מצאתי שום שירות או תוכנה שהוא גם חינמי וגם מתאים ללינוקס (מלבד גלייד המאכזב).

    בזמן האחרון התחלתי להשתמש ב- Dropbox (https://www.getdropbox.com). מדובר בשירות חינמי ומאוד מאוד מומלץ. הם מציעים נפח של 2 ג"ב, גישה לקבצים דרך אתר האינטרנט, וסנכרון לחלונות (XP או ויסטה), מק ולינוקס. התוכנה בגרסת חלונות היא בקוד סגור, ולגרסת הלינוקס הם מציעים גם את קוד המקור - למרות שאני לא בטוח אם יש בכלל מקום להתייחס לדרופבוקס  כ"חופשי" או "לא חופשי", מכיוון שהעיקר כאן הוא השירות האינטרנטי ולא התוכנה המקומית שמתקשרת עם השירות האינטרנטי.  מלבד קוד המקור הם מציעים גם גרסה לפדורה 9 ולאובונטו 7.10 או 8.04. הגרסה של 8.04 עבדה טוב גם ב-8.10. שימו לב שתוכנת הלינוקס היא מין תוסף ל-nautilus סייר הקבצים של gnome - לא בדקתי איך זה עובד בשולחנות עבודה אחרים כמו KDE או Xfce, או עם סייר קבצים אחר בתוך גנום. יש אפשרות להוסיף את המאגר של דרופבוקס ולהוריד את התוכנה דרך synaptic, אבל אני הורדתי את קובץ ה-deb. למעשה מדובר רק בתוכנת ההתקנה, שמורידה עצמאית קבצים נוספים מהאינטרנט ומבצעת את כל הליך ההתקנה. גרסת החלונות היא קובץ exe רגיל. בכל מקרה, ההתקנה בשתי המערכות היא קלה ופשוטה.

    dropbox1.jpg
    בהפעלה הראשונה תתבקשו ליצור משתמש בדרופבוקס, או לקשר את המחשב למשתמש קיים. לאחר מכן נוצרת תיקייה בשם my dropbox (בתוך תיקיית my documents בחלונות או תיקיית המשתמש באובונטו - אבל אפשר למקם אותה גם במקום אחר), וזהו. התיקייה הזו מסתנכרנת עם הקבצים שבאתר, וכל קובץ ששומרים בתיקייה במחשב - מתעדכן באתר.

    אם התקנתם את דרופבוקס בכמה מחשבים, התוצאה תהיה שכל מחשב מסתנכרן עם האתר - ולמעשה כל המחשבים מסונכרנים ביניהם.

    dropbox3.jpg

    הניצול של רוחב הפס הוא חסכוני - במהלך הסנכרון, אם קובץ שונה אין העלאה או הורדה של הקובץ המלא, אלא רק של החלק שעודכן. הסנכרון עצמו עובד יפה מאוד, דרופבוקס בודק מי הקובץ שעודכן אחרון כדי לוודא שקובץ ישן לא ידרוס קובץ חדש. אם הוא לא מצליח להחליט (לדוגמה - קובץ חדש שנוצר בשני מחשבים שונים), הוא לא דורס אלא פשוט יוצר עותק נוסף.  בנוסף יש גם אפשרות לחזור אחורה לגרסה קודמת של קובץ, ואפילו לשחזר מחיקה.

    אפשר גם לעבוד עם דרופבוקס ללא התקנה בכלל. יוצרים באתר שם משתמש עם סיסמה, וזהו בעצם. אפשר להעלות קבצים מהמחשב דרך הדפדפן, להוריד קבצים וגם לשתף אחרים. אם התקנתם וסינכרנתם במחשב אחד, תוכלו לגשת לקבצים האלה דרך אתר האינטרנט.

    dropbox2.jpg

    הרבה מילים בשביל תוכנה כל-כך פשוטה: מתקינים את התוכנה, נוצרת תיקייה חדשה במחשב. כל קובץ שנכנס למחשב - מסתנכרן עם הרשת ועם שאר המחשבים.
    זה הכל. וזה הרבה.

    וקצת הסתייגויות:

    כאמור, הם מציעים נפח של 2 ג"ב. מי שזקוק ליותר - זה כנראה לא מתאים לו. לי זה מאוד התאים.
    בנוסף - ליתר ביטחון, עדיף לא לשמור שם קבצים אישיים או רגישים. צאו מנקודת הנחה שכל קובץ שאתם מעלים לדרופבוקס יכול לדלוף. לי זה מתאים, אני בסך הכל מעלה לשם חומרים שאני צריך בשביל הלימודים, אבל אם אתם צריכים לסנכרן תכנים רגישים - אולי זה לא השירות המתאים. ליתר ביטחון, צאו גם מנקודת הנחה שהשירות יכול לקרוס ולהיעלם כל רגע - כך שתקפידו תמיד לשמור עותק של הקבצים (אם התקנתם את התוכנה וביצעתם סנכרון - ממילא יש לכם עותק, כך שזה לא רלוונטי). לא שיש לי איזושהי סיבה לחשוד בדרופבוקס, זה נאמר רק ליתר ביטחון.
    דרופבוקס משתמשים בשירותי האחסון של אמאזון, ואפשר להגדיל את הנפח מ-2 ג"ב ל-50 תמורת 99$ לשנה.

    יש עוד הרבה אפשרויות בדרופבוקס, אפשר לקרוא ב-faq שלהם.
    ועוד שימוש: ג'ואל ספולסקי, בלוגר שמומלץ מאוד ע"י לאה כהן, משתמש בדרופבוקס לשמירת סיסמאות בקובץ מוצפן. גם אדם פש מלייףהאקר משתמש בדרופבוקס לשמירת סיסמאות בקובץ מוצפן. בסך הכל השיטה דומה, אבל הם משתמשים בתוכנות שונות להצפנה וניהול סיסמאות. אפשר לקרוא בלינקים, אני טרם ניסיתי.

    [הפוסט נכתב ב-3 חלקים: בפברואר, אוקטובר ודצמבר 2008 - כך שאולי חלק מהמידע לא מעודכן אפילו ליום פרסום הפוסט)

    יום שני, 17 בנובמבר 2008

    התקנה מקומית של וורדפרס על אובונטו 8.10

    בכנס וורדקמפ 2008 העבירה מאיה מרום (מהבלוג המצוין בצק אלים) סדנה בנושא "עיצוב תבניות למתחילים". הדרך הקלה ביותר לעבוד עם תבניות היא בהתקנה מקומית של וורדפרס על המחשב האישי - גם כדי להימנע מהעלאות והורדות חוזרות ונשנות של הקבצים מהמחשב לשרת כשרוצים לשנות משהו, וגם כדי לא להשאיר באוויר בלוג-דמה עקום ושובר בזמן הנסיונות והתיקונים.

    המדריך הוא להתקנה מקומית של וורדפרס 2.6.3 בעברית על אובונטו 8.10, תוך שימוש ב-XAMPP בגרסה 1.6.8a הכוללת בין השאר את phpMyAdmin בגרסה 2.11.9.2.
    אני מניח שזה יעבוד פחות או יותר אותו דבר בגרסאות אחרות של וורדפרס בעברית (וכנראה גם באנגלית, אבל לא mu), בגרסאות אחרות של אובונטו (כנראה גם הפצות לינוקס אחרות, אבל לא חלונות), ובגרסאות אחרות של XAMPP ו-phpMyAdmin.   הסבר קצר על התקנת אובונטו 8.10 .

    גם מאיה - ויותר מכך תומר ליכטש ושרית עמר - הדגישו את הקונספט שלא צריך ממש לדעת ולהבין מה עושים ומה בדיוק קורה, לא צריך לדעת לתכנת ומספיק להשתמש במיומנויות הקופי-פייסט, שהן דרגה אחת מעל מיומנות ה-next-next-next. גם כאן לא חייבים ממש להבין מה קורה פה, מספיק לעקוב אחר הצעדים ובעיקר להעתיק ולהדביק. לפחות עד השלב בו יש בלוג פועל על המחשב.  מי שמרגיש מספיק בנוח יכול כמובן לסטות מהצעדים האלה כראות עיניו.  בכל מקרה, מומלץ שיהיה איזשהו רקע בסיסי באוריינות מחשב - אבל אין צורך ברקע בתחום השרתים וההתקנות ומסדי נתונים.

    המדריך מבוסס בין השאר על המדריך מהבלוג של אח"י דקר, המדריך של apachefriends, והמדריך של וויקי וורדפרס בעברית.

    השלבים הם, פחות או יותר, כאלה: א. הורדה והתקנה של סביבת XAMPP (שלבים 1-4); ב. הגדרת בסיס הנתונים (שלבים 5-8); ג. הורדה והתקנה של וורדפרס (שלבים 9-16).

    כאמור, אין כל-כך הרבה סיבות להתקין וורדפרס מקומית על המחשב, מלבד עבודה על תבניות וכו'.
    מתחילים?

    1. מורידים את XAMPP ללינוקס. את הקובץ אפשר להוריד מהאתר של apachefriends או מ-sourceforge. בסורספורג' יש להקליק על הקובץ xampp-linux-1.6.8a.tar.gz (או על גרסה עדכנית יותר, אם יש). באפצ'יפרנדס יש להקליק על XAMPP Linux 1.6.8a (מופיע די בתחילת ההסבר, אבל צריך לגלול קצת את המסך). באתר של אפצ'יפרנדס יש גם מדריך להתקנה, אבל אני אביא כאן את החלקים הרלוונטים. יש שם גם אזהרה הנוגעת לאבטחת מידע.
    את הקובץ עצמו שמורידים כדאי להעביר לתיקיית הבית - בתפריט ה-Places באובונטו היא נקראת Home Folder, והיא נושאת את שם המשתמש שלכם.

    2. עכשיו פותחים את הטרמינל, ומי שלא רגיל - לא צריך להיבהל. אל הטרמינל מגיעים דרך תפריט Applications--Accessories--Terminel או לחיצה על Alt+F2 ואז להקליד בשורה: gnome-terminal.  בטרמינל מקלידים:
    sudo tar xvfz xampp-linux-1.6.8a.tar.gz -C /opt

    ואם יש צורך, מקלידים את הסיסמה שלכם (ואנטר, כמובן)

    3. בשלב הזה XAMPP מותקן אצלכם, אבל הוא לא מופעל. כך גם בכל הפעלה של המחשב, אם רוצים להשתמש בוורדפרס - צריך להפעיל קודם את xampp.
    כדי להפעיל את xampp פותחים את הטרמינל ומקלידים:
    sudo /opt/lampp/lampp start

    במקום זה, אפשר גם ללחוץ על Alt+F2 ולהקליד בשורה:
    gksu /opt/lampp/lampp start

    כדי להפסיק את הפעולה של xampp עושים את אותו הדבר, אבל עם המילה stop במקום start.

    4. רק כדי לוודא שהשלבים עד כאן עברו בהצלחה, הקליקו כאן (http://localhost/ ). אם הגעתם למסך הפתיחה והניהול של xampp - אתם בכיוון הנכון.

    5. כדי להגדיר את בסיס הנתונים עליו יתבסס וורדפרס, נפתח את phpMyAdmin (http://localhost/phpmyadmin ), שהוא חלק מההתקנה של xampp (פשוט מקליקים על הלינק).
    מתחת לטקסט Create new database יש שורה ריקה, ושם כותבים את שם בסיס הנתונים החדש. אני קראתי לו wordpressdb. מקלידים את השם, ולוחצים על create.

    wp1.png

    6. כעת יש לחזור לדף הראשי של פהפמייאדמין, באמצעות הקלקה על אייקון הבית בצד שמאל, או על הקישור server: localhost למעלה.
    מהדף הראשי יש להקליק על Privliges, ואז בערך באמצע הדף על הקישור Add a new User, וממלאים את הפרטים:
    בשדה הראשון כותבים את שם המשתמש של בסיס הנתונים (זה לא קשור לשם המשתמש עצמו בוורדפרס). אני בחרתי ב-wordpressusr.
    בשדה השני בוחרים בתיבה הנפתחת Local (המילה localhost תיכתב אוטומטית בשורה הזו).
    בשדה השלישי והרביעי מקלידים את הסיסמה (אותה סיסמה בשני השדות). אני בחרתי ב-wordpresspsd.
    לאחר מכן לוחצים על הכפתור Go בתחתית העמוד.

    wp2.png
    7. לאחר שהקלקתם על Go אתם אמורים להגיע לדף עריכת הרשאות המשתמש. אם לא, אפשר לחזור לדף הראשי (הקלקה על אייקון הבית בצד שמאל), ואז הקלקה על Privliges, וברשימת המשתמשים - הקליקו על אייקון העיפרון שבשורה של המשתמש החדש שיצרתם.
    במלבן האפור השני - תחת הכותרת Database-specific privileges - יש להקליק על התיבה הנפתחת ולבחור בבסיס הנתונים החדש (wordpressdb).

    wp3.png

    8. כעת יש לסמן את כל התיבות במלבן הראשון (או להקליק על Check All) ואז ללחוץ על Go.
    (שימו לב - יש בדף הזה שני כפתור Go, יש להקליק על הראשון).

    9. מורידים מהאתר של וורדפרס בעברית את קובץ ה-tar.gz המעודכן. הקישור נמצא בצד שמאל, מתחת לריבוע הכתום הגדול.  גם את הקובץ הזה כדאי להעביר לתיקיית הבית (אם זה לא הגיע לשם אוטומטית).

    10. אפשר גם כאן להמשיך עם הטרמינל, אבל אני השתמשתי בדרך אחרת, קצת יותר "ידנית" ופחות קופי-פייסטית. אני מניח שלהכל יש תחליף בצורת קופי-פייסט לטרמינל.
    בטרמינל כתבתי את הפקודה:
    sudo nautilus

    11. בחלון סייר הקבצים שנפתח כעת (עם הרשאת super user) ניווטתי לתיקייה /opt/lampp/htdocs, ויצרתי בתוכה תיקייה חדשה שנקראת blog (תיקייה אחות לתיקיות xampp ו-webalizer שכבר נמצאות שם). כעת הקלקתי הקלקה ימנית על תיקיית blog ובחרתי ב-properties, לחצתי על לשונית Permissions ובשדה הראשון - Owner - שיניתי מברירת המחדל root לשם המשתמש שלי, וסגרתי את החלונות (גם את חלון המאפיינים וגם את חלון סייר הקבצים)

    12. את קובץ ה-tar.gz של וורדפרס יש לפתוח (קליק ימני -- Extract Here) ואז נוצרת תיקייה בשם wordpress. את כל תוכן התיקייה העתקתי לתיקיית blog החדשה שיצרתי.

    13. נכנסים לתיקייה /opt/lampp/htdocs/blog ויוצרים עותק לקובץ wp-config-sample.php (קופי ופייסט לקובץ). לקובץ החדש משנים את השם ל-wp-config.php ועורכים אותו (דאבל קליק, או קליק ימני ו- Open with Text Editor).

    14. בקובץ יש לשנות את 3 השורות הראשונות (שורות 3,4,5) ולכתוב את השמות של בסיס הנתונים והמשתמש והסיסמה שיצרנו בשלב 6.

    wp4.png

    15. מתקינים את וורדפרס: מקליקים על הלינק הזה (http://localhost/blog/wp-admin/install.php), בוחרים את שם הבלוג ומקלידים את הדוא"ל - וזהו.

    16. בשלב הבא יוצגו בפניכם שם המשתמש והסיסמה של הבלוג. שם המשתמש הוא admin אבל הסיסמה הרבה יותר מסובכת - תשמרו אותה, ותשנו אותה אחר-כך.
    איך משנים? בלינק הזה (http://localhost/blog/wp-admin/profile.php ), בתחתית הדף יש שני שדות לסיסמה חדשה.
    את הבלוג אפשר לראות כאן (http://localhost/blog/ ), וכניסה לניהול כאן (http://localhost/blog/wp-admin/ ).

    בהצלחה

    יום חמישי, 30 באוקטובר 2008

    אובונטו 8.10 - היעל הנועז - זמין להורדה

    גרסה 8.10 של מערכת ההפעלה החופשית אובונטו יצאה היום. היא מבוססת על לינוקס, והיא מערכת הפעלה ולא תוכנה.
    הגרסה מכונה Intrepid Ibex - היעל הנועז, וצללית היעל מעטרת גם את הרקע המגיע כברירת מחדל.

    אובונטו מגיע ב-3 טעמים - 3 שולחנות עבודה שונים הפועלים על אותו בסיס: אובונטו עם שולחן העבודה gnome, קובונטו עם שולחן העבודה kde, וקסובונטו עם שולחן העבודה xfce.

    אובונטו קובונטו וקסובונטו הן שלוש מערכות הפעלה נפרדות ועצמאיות, אך כאמור למעשה מדובר בבסיס וזהה עם שולחנות עבודה שונים, כך שאפשר להוריד ולהתקין רק אחת מהן - ועל גבי זה להתקין שולחן עבודה נוסף (למי שרוצה לנסות גם וגם). כדי להתקין שולחנות עבודה נוספים, הפעילו את synaptic וחפשו את kubuntu-desktop או את xubuntu-desktop והתקינו. שולחנות העבודה החדשים יופיעו במסך הלוג-אין (הכנסת שם וסיסמה) בהפעלת המחשב, תחת התפריט Sessions.

    בקרוב יהיה גם פוסט על אובונטו לאחר ההתקנה, אבל בינתיים נישאר בהורדה והתקנה.

    screenshot.jpg

    דרישות המינימום להתקנת אובונטו  8.10: מעבד - 700 מגה הרץ; זכרון ram - 384 מ"ב; דיסק קשיח - 8 ג"ב. הדרישות לקסובונטו 8.10 הן 300 מגה הרץ ו-256 מ"ב ram.
    מורידים את קובץ ה-iso (באתר הראשי של אובונטו קובונטו או קסובונטו תמצאו כפתור בולט להורדה), צורבים על דיסק ומכניסים למחשב.  אם אתם לא יודעים בדיוק איזה קובץ להוריד, כנראה שהתשובה היא 386-desktop או משהו בסגנון. יש גם גרסה להורדה בביטורנט, אבל מנסיוני דווקא ההורדה ה"רגילה" (בייחוד עם התוסף downthemall בפיירפוקס) מהירה יותר.
    אפשר להפעיל את אובונטו ללא התקנה, ישירות מהדיסק, כדי להתנסות (קחו בחשבון שמדובר בהפעלה איטית למדי, בגלל שזה פועל מהדיסק). אפשר להפעיל ולהקליק על כפתור install על שולחן העבודה, או לבחור בהתקנה עוד לפני שהמערכת עולה.
    אם אתם לא בטוחים מה אתם עושים, ו/או יש לכם מידע חשוב על המחשב, כדאי לקרוא עוד הסברים ומדריכים להתקנה לפני שממשיכים.
    אפשר גם להתקין את אובונטו לצד מערכת הפעלה אחרת (כמו חלונות), כך שעם עליית המחשב תבחרו בכל פעם באיזו מערכת לבחור.
    כשתוכנית ההתקנה עולה יש לבחור את שפת ההתקנה - זו למעשה שפת הממשק (השפה של התפריטים וכו'). אני בחרתי באנגלית.
    screenshot-1.jpg

    השלב הבא הוא בחירת המקום, בעיקר בשביל השעון. לישראל יש לבחור בירושלים. אפשר לבחור ידנית מתוך הרשימה, אך שימו לב שהיא מסודרת לפי יבשות ורק בתוך כל יבשת לפי סדר הא"ב. אפשר גם לבחור מהמפה - כשתעמדו מעל ישראל, המפה תתמקד (זום אין) באיזור, ואז תוכלו להקליק על הנקודה של ירושלים (הנקודות שם די צמודות, אז אולי זה ייקח לכם שניים-שלושה נסיונות).
    screenshot-2.jpg

    כן, זו כבר הפעם השלישית ששואלים בערך אותו דבר - אבל כל פעם מזווית אחרת. הפעם מדובר בהגדרות המקלדת, וכדי שתוכלו לעבור בלחיצת alt-shift בין עברית לאנגלית, יש לבחור ב-Israel (בצד שמאל ושוב בצד ימין).
    screenshot-3.jpg

    זה שלב קריטי: בחירת המחיצות. כאן כבר ממש חשוב להבין מה בדיוק עושים כדי לא למחוק מידע חשוב.
    יש כאן 3 אפשרויות: הראשונה היא להשאיר את המחיצה הקיימת במחשב עם מערכת ההפעלה שכבר מותקנת, אך להקטין את גודל המחיצה ולהתקין את אובונטו במחיצה החדשה. יש כאן שני פסים של "לפני ואחרי" שמדגימים בדיוק את השינוי. המצב לפני הוא שמערכת ההפעלה הנוכחית (בכחול) תופסת את כל הכונן הקשיח. המצב אחרי הוא שהמחיצה של המערכת הנוכחית מתכווצת, אובונטו (בירוק) במחיצה חדשה תופסת את רוב המקום.
    האפשרות השנייה היא לפרמט הכל ולהתקין את אובונטו על כל הכונן.
    האפשרות השלישית היא עריכה ידנית של מבנה וגודל המחיצות.screenshot-4.jpg

    בוחרים שם משתמש, סיסמה (להקליד פעמיים), שם למחשב
    screenshot-5.jpg

    זהו, מקליקים על Install ומחכים למערכת הפעלה חדשה
    screenshot-6.jpg

    בהצלחה

    יום רביעי, 29 באוקטובר 2008

    לקוראים הזריזים: CrossOver חינם

    LifeHacker ו- DownloadSquad מספרים ש-CrossOver מציעים הורדה חינם היום.

    קרוסאובר היא תוכנה מסחרית (לא-חינמית, בסביבות 40$) ללינוקס (וגם למק) שמבוססת על Wine, שהיא תוכנה חופשית. זו למעשה שכבת תאימות שמאפשרת התקנה והפעלה של תוכנות המיועדות למערכות ההפעלה של חלונות - גם בלינוקס.
    קרוסאובר מציעים היום (28.10.08) רשיונות חינם. לפי הדיווח בדאוונלואוד סקווד, זה נבע מ"התערבות" של המנכ"ל לפיה הוא יחלק רשיונות חינם אם ג'ורג' בוש יעמוד באחד היעדים שלו. כנראה אחד היעדים היה לרדת מ-2.80$ לגלון בנזין.

    אז שווה להיכנס לכאן: http://lameduck.codeweavers.com/free ולהשיג רשיון בחינם.

    אני בדרך-כלל לא אוהב לדווח על "מבצעים" כאלה של "הורדה חינם היום", מכיוון שהתוכנה עצמה אינה חופשית ואינה חינמית. הפעם חרגתי ממנהגי, בגלל הלינוקסאיות החופשית המעורבת בעניין.

    יום שלישי, 26 בפברואר 2008

    איך אנחנו נראים בדפדפנים ה”אחרים”

    28% מהביקורים בבלוג הזה מגיעים מפיירפוקס. לפחות הם מכירים על בשרם את הבעיה - יש לא מעט אתרים שמוצגים בצורה משובשת בפיירפוקס. הבעיה מונחת לפתחם של בוני האתרים, שצריכים לכתוב קוד שיוצג כראוי בכל הדפדפנים. זה רלוונטי לא רק למתכנתים ממש, אלא גם לדוגמה למי שמנהל בלוג - כמו זה - עם אפשרויות עיצוב מסוימות. שינוי של תבנית או של תמונת כותרת יכול להיראות טוב בדפדפן אחד, אבל הבלוג יוצג בצורה משובשת בדפדפן אחר.

    אני לא אכנס לשאלה איך כותבים קוד שיוצג טוב בכל הדפדפנים - יש הרבה מאמרים ברשת בנושא הזה. אני אתמקד בנושא אחר: איך בודקים את התוצר הסופי (האתר / הבלוג) בדפדפנים השונים.

    האפשרות הראשונה היא, כמובן, להתקין את הדפדפן ולצפות דרכו באתר.
    בווינדוס, אפשר להתקין כמובן את אקספלורר 7 - הדפדפן החינמי של מיקרוסופט. עם כל הכבוד לאקספלורר 7, הדפדפן הנפוץ בעולם לפי onestat הוא דווקא אקספלורר 6 (54%). דרך האתר של טרדסופט אפשר להוריד קובץ התקנה אחד (לווינדוס XP) לגרסאות 3, 4, 5, 5.5 ו-6 של הדפדפן המיקרוסופטי. בלינק יש גם ציטוט מה-EULA (הסכם משתמש קצה) של מיקרוסופט, וחשוב לקרוא קודם כדי לוודא שאכן מותר להתקין את הדפדפנים הישנים. את גרסאות 5, 5.5 ו-6 אפשר להתקין גם בלינוקס, עם IEs4Linux. בגרסת הבטא יש גם תמיכה מסוימת באקספלורר 7. IEs4Linux היא חופשית, אבל כמובן שהדפדפנים עצמם שמותקנים אינם כאלה. בהסבר המשפטי מבהירים שכדי שזה יהיה חוקי, צריך שיהיה ברשותך רשיון חוקי של ווינדוס (אבל לא חייבים להתקין את ווינדוס בפועל).

    הדפדפן השני הוא פיירפוקס, דפדפן חופשי (28% בבלוג שלי, 14% ב-onestat) , אותו אפשר להתקין בווינדוס ובלינוקס (דרך המאגרים באובונטו, או מהאתר). אפשר גם להתקין את פיירפוקס 3 (בטא).
    הדפדפן אופרה הוא דפדפן חינמי (0.8% בבלוג שלי, 0.5% ב-onestat) . הוא זמין להורדה בווינדוס ובלינוקס (באובונטו - גם דרך המאגרים). דפדפן מאוד חביב, בדרך-כלל הפיצ'רים החדשים מופיעים קודם כל באופרה, אחר-כך כתוסף לפיירפוקס, אחר-כך בפיירפוקס הרשמי, ואחר-כך באקספלורר.

    בספארי החינמי משתמשים 2%, לפי onestat. אפשר להתקין אותו בווינדוס, אבל עד כמה שידוע לי לא באובונטו.

    איך משתמש לינוקס יבדוק אם האתר שלו נראה טוב בספארי? איך משתמש ווינדוס יבדוק אם האתר שלו נראה טוב ב-Konqueror או Epiphany?
    ויש עוד דפדפנים רבים, חלקם אי-אפשר להתקין במערכות הפעלה מסוימות - וגם אלה שכן, זה מעמיס ומסרבל להתקין כל-כך הרבה דפדפנים.
    אמנם אם בדקנו באקספלורר ובפיירפוקס (שזמינים בווינדוס ובלינוקס) כיסינו כבר 97% מהגולשים, אבל בכל זאת - לפעמים נרצה לדעת איך האתר נראה בדפדפנים אחרים, ולפעמים פשוט לא נרצה להתקין את אקספלורר המיקרוסופטי בצורה עקומה כזו, על מערכת הלינוקס.

    הפתרון הוא BrowserShots, שירות חינמי וחופשי שמציג צילומי מסך של האתר בדפדפנים שונים. אפשר לבחור את הדפדפנים הרצויים (בלינוקס, ווינדוס, מק ו-BSD) - והאתר ישלח את הבקשה למחשבים שונים שיפתחו את האתר בדפדפנים הנבחרים, יבצעו צילום מסך ויעלו את התמונות לשרת. צילומי המסך נמחקים אחרי חצי שעה מהשרת, אבל אפשר לדחות את מועד המחיקה - ואפשר להוריד למחשב בבת אחת את כל צילומי המסך. צריך להאזר בסבלנות - לוקח די הרבה זמן עד שמגיעים צילומי המסך.
    באתר יש אפשרויות נוספות, חשובות מאוד: רזולוציית מסך, עומק צבע, ג'אווה סקריפט, ג'אווה ופלאש. חשוב לזכור שלא כל הגולשים רואים את האתר כפי שאנחנו רואים אותו.

    כך לדוגמה נראה הטאמבלר שלי, בו אני מלקט קישורים לתמונות שאני צילמתי והוצגו באתרים אחרים (שלא על ידי).
    המסך צולם ב: Kazehakase 0.4.3 / Ubuntu 7.10 Gutsy Gibbon
    טאמבלר
    מסתבר שהכותרת (שהיא השם שלי בעברית ובאנגלית בשורה אחת) נראית אחרת בדפדפן כזהכזה: מופיע חצי שם בעברית, אחריו השם באנגלית, ובשורה מתחת החצי השני של השם בעברית. גם המילים " ויקיפדיה | Wikipedia" שמוצגות בדפדפנים המותקנים אצלי בשורה אחת, בכזהכזה פוצלו לשתי שורות; ועוד כמה שינויים קטנים.

    שווה לנסות ולראות איך אנחנו נראים בדפדפנים ה"אחרים"

    יום שלישי, 30 באוקטובר 2007

    וימוור, וירטואלבוקס וקמיו

    לאחר הנסיון (שאמנם הצליח, אבל קשה לכנות אותו "מוצלח" - הפעלת הווינדוס גרמה לשתי המערכות לפעול באיטיות בלתי נסבלת) להפעיל את windows xp שמותקן על הכונן הקשיח דרך ubuntu gutsy באמצעות vmware server, החלטתי לנסות את דרך המלך - התקנת ווינדוס וירטואלי. ולהלן התוצאות:

    התוכנה הראשונה שניסיתי הייתה vmware server שכבר הייתה מותקנת. התוכנה לא מסובכת מדי, ההגדרות קלות, תוך כמה צעדים כבר יצרתי כונן וירטואלי, ובתוכו כבר עלתה תוכנית ההתקנה של ווינדוס XP מה-CD. גם ההתקנה הזו הלכה חלק, וההפעלה של ווינדוס לאחר ההתקנה גם הייתה מאוד פשוטה. אחרי ההפעלה של ווינדוס יש גם צורך להתקין את vmware tools - פשוט בוחרים את זה דרך התפריט, ולאחר מכן נוצר "כונן" חדש בתוך הווינדוס הוירטואלי עם קבצי ההתקנה - ואז מתקינים כמו כל דבר אחר בווינדוס. אמנם פשוט, אבל כבד ואיטי. העבודה בווינדוס הוירטואלי דרך וימוור סרבר היא איטית מאוד, וגם העבודה באובונטו בזמן שהווינדוס הוירטואלי פועל - כמעט בלתי נסבלת. עד כמה שיכולתי לראות, לא מדובר בבעיה של זיכרון אלא בבעיה של CPU. המצב ב-vmware player קצת יותר טוב, אבל לא בהרבה... את וימוור פלייר התקנתי אחרי שהסרתי את וימוור סרבר, והפעלתי באמצעותו את אותה התקנה שיצרתי עם וימוור סרבר. אגב, יש בוימוור פלייר תמיכה גם בחיבור דיסק און קי דרך USB (עובד טוב מאוד) וגם תמיכה בשיתוף תיקיות בין המארחת לאורחת (אחרי כמה נסיונות ויתרתי. לא יודע אם זה עובד, אבל אינטואיטיבי זה בטח לא).
    שתי התוכנות חינמיות אך לא חופשיות, הראשונה דורשת הרשמה וקבלת serial number.


    התוכנה השנייה הייתה למעשה שתי נגזרות של qemu: האחת qemu launcher והאחרת qemulator. קמיו עצמה עובדת דרך הטרמינל, והעדפתי לא להתעסק עם זה. קמיו לאונצ'ר וקמיולאטור מספקות ממשק גרפי לקמיו. הממשק שלהן קצת מסורבל, וקשה להבינו במבט ראשון - אבל אחרי ההתנסויות עם התוכנות האחרות והבנה שטחית ביותר של המונחים - הוא הופך לדי מובן וקל (גם אם לוקה בצד האסתטי). אבל הממשק הוא לא הבעיה - אלא פשוט שהווינדוס לא עלה דרך קמיו. ניסיתי להפעיל את הווינדוס הוירטואלי שהתקנתי דרך וימוור, ולא הצלחתי. ניסיתי להפעיל את הווינדוס הוירטואלי שהתקנתי דרך וירטואלבוקס, ולא הצלחתי. ניסיתי להתקין ווינדוס וירטואלי חדש - כאן הצלחתי דווקא להתקין, אבל לא הצלחתי להפעיל (נתקלתי בשגיאה במסך ה"לוג אין" של הווינדוס).
    שלוש התוכנות הן חופשיות.


    התוכנה השלישית שניסיתי הייתה virtualbox. וירטואלבוקס זמינה בגרסה חינמית ובגרסה חופשית (OSE). הגדרת הכונן הוירטואלי פשוטה ואינטואיטיבית, ולאחר מכן מגיע שלב ההתקנה מה-CD (כמו בוימוור). לא הצלחתי להפעיל דרך וירטואלבוקס מערכת וירטואלית שהותקנה דרך תוכנה אחרת, למרות שהבנתי שאמורה להיות אפשרות כזו... ווינדוס בוירטואלבוקס עובד יחסית מהר יותר - גם הווינדוס עצמו וגם האובנטו בזמן שווינדוס פועל. גם כאן צריך להתקין בווינדוס הוירטואלי חבילת כלים של וירטואלבוקס (שוב - דרך התפריט של וירטואלבוקס), וגם כאן זה מוצג בתור "כונן" חדש, וההתקנה היא התקנה כמו כל תוכנה אחרת בווינדוס. בגרסה החינמית יש תמיכה בחיבור דיסקונקי דרך USB. בגרסה החופשית אין - אבל יש תמיכה בשיתוף תיקיות. שיתוף התיקיות בוירטואלבוקס הוא קל ופשוט. אפשר לשתף את התיקייה של ה-USB (בתוך תיקיית media) וכך למעשה לגשת לדיסקונקי - אבל במקרה כזה, אי אפשר להפעיל את ווינדוס בלי הדיסקונקי. וירטואלבוקס לא מצליח לגשת לתיקייה שהוגדרה כמשותפת ולכן לא נותן להפעיל את המערכת.

    השורה התחתונה שלי: VirtualBox OSE. חופשי, מהיר, פשוט :-)

    יום שישי, 26 באוקטובר 2007

    מ-Gutsy ל-XP בלחיצת כפתור

    אחרי כל התלאות, הצלחתי להריץ את ווינדוס דרך האובונטו - בעזרת גוגל ומדריכים שונים ומשונים ברחבי הרשת (לינקים למכביר בשני הפוסטים הקודמים) ובעזרת לילך שהפנתה לכמה מדריכים ופתרונות.

    כמובן שראשית יש להתקין את מערכות ההפעלה. מומלץ להתקין קודם את ווינדוס ואחר-כך את אובונטו ומערכות לינוקס אחרות. מומלץ גם לבצע את חלוקת המחיצות (אם אתם יודעים מה אתם עושים) בהתקנה של אובונטו, ולא לחלק מראש בווינדוס. ווינדוס צריכה להיות במחיצה ראשית. אובונטו לא, אבל עדיף שכן. מחיצת הסוואפ יכולה להיות מחיצה לוגית. אני השארתי גם מחיצה לוגית נוספת, עם fat32, שתשמש את כל המערכות עבור מסמכים.

    והנה התהליך, שלב אחר שלב -כפי שהתאים למחשב שלי
    1. בווינדוס (xp pro) יש ליצור פרופיל חומרה חדש: control panel - system - hardware - hardware profiles. יש ליצור העתק של הפרופיל הנוכחי, ולתת שם לפרופיל החדש. יש להגדיר גם: wait until i select a hardware profile.
    2. יש לבטל את האפשרות של driver signing (לבחור ב- ignore).
    3. התקנה של VMware Server SCSI: אפשר להוריד קובץ זיפ (נלקח מאחד המדריכים מהפוסט הקודם). אחרי שפותחים את הזיפ, יש להתקין את הדרייבר:
      control panel - add hardware - yes - add a new hardware - install - scsi and raid - have disk
      ואז בחירה בקובץ שחולץ מתוך הזיפ.
    4. חשוב לזכור - כשנכנסים לווינדוס בדרך הרגילה בוחרים בפרופיל הרגיל; כשנכנסים לווינדוס דרך אובונטו בוחרים בפרופיל החדש שיצרנו.
    5. בלינוקס (אובונטו 7.10) - יש להתקין את vmware server. מורידים מכאן את קובץ ה-tar.gz, ובאותה הזדמנות גם נרשמים כדי לקבל serial number חינמי.
    6. את הקובץ פותחים ומחלצים ממנו את התיקייה. בטרמינל מריצים את הקובץ vmware-install.pl עם הרשאת sudo. במקרה שלי זה היה כך:

      sudo '/home/ron/vmware-server-distrib/vmware-install.pl'

    7. ההתקנה די פשוטה, מקליקים "אנטר" כל הזמן. בשלב מסוים תתבקשו לאשר את ההסכם (yes) ולהכניס את ה-serial number שקיבלתם. אם יש בעיה בהתקנה, נסו להתקין דרך synaptic את החבילה xinit, ואז נסו להתקין שוב את vmware server.
    8. וימוור סרבר יופיע תחת התפריט system tools. הפעילו אותו, בחרו ב-local host וב-connect
    9. file - new - virtual machine - custom
    10. בוחרים את מערכת ההפעלה (ווינדוס XP פרו), ועושים כמה nextים
    11. בוחרים את כמות הזיכרון שתוקצה למערכת: החץ הצהוב הוא המינימום המומלץ, הכחול הוא המקסימום המומלץ, והירוק הוא המומלץ המומלץ.
    12. בחירת חיבור לרשת: אני בחרתי ב-NAT, כך שווינדוס תתחבר לאינטרנט דרך החיבור שקיים ממילא באובונטו
    13. בחיבור ה-SCSI יש לבחור ב-buslogic
    14. לבחור ב-use a physical disk ואז use entire disk
    15. עוד נקסט ואז פיניש
    16. לפני ההפעלה, יש צורך להוסיף את המשתמש שלכם כמורשה לדיסק, כך:
      sudo adduser ron disk
    17. עוד משהו לפני ההפעלה: sudo gedit /boot/grub/menu.lst ולשים # לפני השורה timeout
    18. כדי להפעיל את ווינדוס מקליקים על power on. כשמגיע תפריט העליה יש לבחור בווינדוס. במדריכים מזהירים מאוד שלא לבחור את המערכת הנוכחית (אובונטו) - זה יכול לגרום לנזק. בתפריט שבא אחריו, יש לבחור בפרופיל החומרה החדש שיצרנו (גם על זה מזהירים - בחירה בפרופיל הרגיל יכול גם לגרום נזק)
    19. בפעם הראשונה שווינדוס עולה, חלק מהדברים לא יעבדו. אחרי שווינדוס סיים את כל טקסי העליה שלו, יש לבחור בתפריט של וימוור ב- VM ואז install vmware tools.
    20. בהצלחה :-)

    בסוף המדריך הזה יש גם הסבר איך אפשר לוותר על שלב 18 בכל פעם...
    screenshot1.png
    בתמונה: פיירפוקס באובונטו, וימוור סרבר באובונטו, ווינדוס בוימוור סרבר, VLC ואקספלורר בווינדוס

    מ-Gutsy ל-Blue Screen בלחיצת כפתור

    עקבתי, כזכור, אחרי המדריך הזה
    והצלחתי להתקין בסופו של דבר את וימוור סרבר (vmware server).

    אחרי שניסיתי להפעיל את ווינדוס דרך וימוור סרבר, הגעתי לשגיאה הזו:
    Error 17
    חזרתי על המדריך, והפעם סימנתי את כל המחיצות - ולא רק את זו של ווינדוס - וכך גם הבעיה הזו נפתרה, ופינתה את מקומה לבעיה חדשה.


    הגעתי לתפריט העליה (grub), בחרתי את ווינדוס (במדריך מזהירים מאוד לא לבחור את המערכת הנוכחית!) ובחרתי את תפריט החומרה החדש שיצרתי, לפי המדריך. מסך העלייה הרגיל של ווינדוס XP, ומייד לאחריו מסך מוות כחול.

    זעוף

    המשך יבוא

    עדכון: לילך מצאה את המדריך הזה שמסביר איך להתקין (בווינדוס) את VMware Server SCSI - מה שפתר את בעיית המסך הכחול.

    מ-VMware server ל-VMware player ובחזרה

    ווינדוס XP פרו כבר יש לי. אחריו הגיע מנדריבה 2008, שדפק לי את מבנה המחיצות במחשב ולכן הוא נמחק, ואחריו הווינדוס נמחק, והותקן מחדש, ואז אובנטו גאטסי ואז מנדריבה. אבל מנדריבה מחק את אובונטו מתפריט העליה של המחשב, אז הוא נמחק ומנדריבה נמחקה, והותקנה שוב, ואז שוב אובונטו.

    ואם כבר ווינדוס רץ ופועל לי דרך הדואל בוט, או טריפל בוט, אז למה לא להריץ אותו כבר דרך האובונטו?

    וימוור, וירטואלבוקס וקהמו - שלושתן מציעות ליצור מחשב וירטואלי ובו להתקין מערכת הפעלה חדשה. ווינדוס לדוגמה.
    אבל ווינדוס כבר התקנתי פעמיים. אז למה לא להפעיל כבר את אותה מערכת?


    ברשת - מדריכים לרוב. אבל לפני המדריך, מישהו כתב שקל מאוד לבצע את זה עם וימוור סרבר (vmware server). אז התקנתי את וימוור סרבר, וקיבלתי כמובן הודעת שגיאה. אחרי כמה נסיונות כושלים, הסתבר שצריך להתקין קודם את החבילה xinit. ההתקנה עצמה של וימוור סרבר לא מסובכת. מורידים מהאתר קובץ tar.gz, מחלצים ממנו את התיקייה, ומריצים (עם sudo) את הקובץ vmware-install.pl - ולוחצים אנטר אנטר אנטר עד הסוף.

    אבל משם נתקעתי, ופניתי לשני מדריכים דומים ברשת: מדריך 1, מדריך 2

    בשניהם יש להתקין את וימוור פלייר (vmware player) - ההתקנה שלו דומה לזו של אחיו, וימוור סרבר.
    אחרי מאמצים רבים הצלחתי להריץ את המערכת הוירטואלית עם וימוור פלייר, אבל הכי רחוק שהגעתי זה עד להודעה:
    operating system not found.


    בפורום של תפוז קיבלתי תשובה שאומרת שהבעיה היא בווינדוס, בכך שהיא הותקנה על חומרה שונה מהחומרה הוירטואלית. בפורום של וואטסאפ לא קיבלתי תשובה.

    בצר לי, פניתי למדריך אחר. שוב, שניים דומים: מדריך 1, מדריך 2

    בשניהם השימוש הוא בוימוור סרבר. אבל וימוור סרבר לא מסתדר עם מערכת שהותקן בה וימוור פלייר.
    גם אחרי שהסרתי ומחקתי כל זכר ל-vmware (בין השאר עם פתיחת nautilus עם sudo, כדי למחוק קבצים שמשתמש רגיל לא יכול למחוק) - הוא התעקש ש: A previous installation of VMware software has been detected.
    אחרי נסיונות רבים,
    מצאתי את הפתרון
    והצלחתי להתקין את וימוור סרבר.

    ואז?