עוד קצת מחשבות על SEO, ואיך להתחבא מתחת לרדאר

הדילמה הגוגלית של בוני אתרים
בשולי הפוסט שלי על מבנה URL, ובעיקר בתגובות, דיברתי קצת על הדילמה של ה-SEO (אופטימיזציה למנועי חיפוש. כלומר, הפיכת האתרים למובנים יותר בעיני גוגל): בשביל מי אנחנו עובדים בעצם? בשביל מי אנחנו בונים אתרים וכותבים תכנים?

האם צריך להעביר את האתר אופטימזיציה למנועי חיפוש, או אולי אופטימיזציה לבני אדם? להשקיע בבני אדם במקום בגוגל, כי הם בסופו של דבר הקהל שלנו.

לאה כהן העלתה שאלה דומה בבלוג שלה, בעקבות פוסטים של דרק פובאזק, רויטל סלומון ושוקי גלילי. בתגובה לפוסט של לאה כתבתי משהו דומה לזה שכתבתי בתגובה לפוסט ההוא שלי: הקהל שלנו הוא אמנם אנשים, אבל לא רק האנשים שכבר נכנסו לתוך האתר. הקהל של לאה הם לא רק אותם קוראים קבועים שנכנסים לבלוג שלה, או מתעדכנים במייל או רסס, אלא הם גם אותם אנשים שרוצים לקרוא משהו על המרות טיפוסים (ובינינו, מי לא רוצה לקרוא על זה?), אבל אפילו לא יודעים שזה מופיע בבלוג של לאה ולא יודעים שיש בלוג כזה. הם לא פחות "קהל יעד" של לאה מאשר הקבועים. היא הרי כותבת גם לאנשים האלה.

וכדי לעזור לאנשים האלה, שרוצים לקרוא על המרות טיפוסים, להגיע לפוסט של לאה באותו נושא, לאה צריכה להתאים את האתר שלה לגוגל. היא צריכה לעשות כל מיני שינויים והתאמות שלא "רואים" על האתר כשנכנסים, אבל גוגל רואה ומעריך.

עכברתול יורד למחתרת
ולמה בעצם אני כותב את כל זה?
כי קראתי היום שעכברתול החליט לחסום את הבלוג שלו בפני גוגל.

"כשמסיבה הופכת לנחלת הכלל, מגיעים הרבה אנשים בררה, והאווירה הכללית מושפעת לרעה. מסיבות פרטיות הן הרבה יותר כיפיות, וגם פוגשים אנשים הרבה יותר מעניינים בדרך כלל...
למרות שיש כמה וכמה מכם שהגיעו כשחיפשו משהו אחר בגוגל ונשארו קוראים נאמנים, היום אני סוגר את השאלטר. עדיף שהאתר הזה יעבור מפה לאוזן בין חברים".

בעבר כתבתי על עכברתול כך: "הוא כותב בצורה מעניינת בדרך כלל, אבל גם בצורה מאוד בוטה. אפילו אלימה. יש הרבה אלימות בין השורות שלו".
זו הייתה הדרך שלי לומר - אני לא אוהב לקרוא אותו, אבל ממשיך בכל זאת.



איך מסתתרים מגוגל?
אם יש לכם בלוג בבלוגלי או מערכת אחרת זה לא יעבוד, אבל אם האתר הוא שלכם:
ב"שורש" של כל אתר יש קובץ שנקרא robots.txt (ואם אין - אז אתם יכולים ליצור כזה). גם לי יש כזה:
http://ronalmog.blogli.co.il/robots.txt  רק שאני לא יכול לשנות אותו.

User-agent: *
Disallow:

זה הקובץ של עכברתול: http://underground02.com/robots.txt

User-agent: *
Disallow: /

הקבצים של שנינו פונים לכל מנועי החיפוש (הערך של יוזר-אייג'נט הוא כוכבית, כלומר - הכל). הקובץ שלי מרשה להם להיכנס לכל מקום (הערך של disallow ריק), והקובץ שלו לא מרשה להם להיכנס לשום מקום (הערך של disallow הוא / כלומר תיקיית השורש של האתר. כל האתר).

במקום קובץ ה-robots.txt אפשר גם לחסום גישה באמצעות מטה-טאג בתוך ה-head של הדף:

<meta name="robots" content="noindex">

עוד על רובוטס.טקסט; ועוד על טאג נו-אינדקס.

בניגוד למה שגוגל כותבים, אני ממליץ שגם אם אתם לא רוצים לחסום כלום - צרו קובץ robots.txt (אם אין לכם כזה) עם הטקסט שיש אצלי (לדוגמה).

והאם זה טוב?
הטוב הוא כמובן בעיני המתבונן; אבל לדעתי הצעד של עכברתול הוא רע. קודם כל, כי מדובר במידע. בבלוג של עכברתול, חוץ מהגיגים ודעות, יש גם מידע חשוב ושימושי וחבל למנוע אותו מהציבור המזדמן. לדוגמה, מי שיחפש מעתה בגוגל (או כל מנוע אחר) על עמק המצלבה לא יוכל להגיע לפוסט הרלוונטי.

חבל לא להנגיש את המידע שאנחנו צוברים בבלוגים שלנו לציבור.

הסיבה השנייה שזה רע היא כי האנלוגיה של עכברתול שגויה, לדעתי. אתר בגוגל הוא לא המסיבה שהפכה לנחלת הכלל. המסיבה ההמונית היא וויינט, אולי מאבד תמלילים. בטח לא עכברתול, שלא לדבר על ליקוטי שיבולים.
במסיבה של עכברתול וליקוטי שיבולים, ה"פה לאוזן" הוא גוגל. האנשים המעניינים לא מגיעים מהבוקמרקים אלא מגוגל. הם מחפשים משהו מוזר כמו עמק המצלבה או המרות טיפוסים, ונשארים גם לקרוא על הוספת הפניה או על בית התה של יאן.



(caruba, cc-by-nc)

שדרוג מאכזב לקואלה - אובנטו 9.10

בעבר כתבתי כאן שהגרסה החצי-שנתית של אובונטו היא הזדמנות נפלאה למחוק הכל ולהתחיל מחדש.
בעבר יותר כתבתי גם מדריך התקנה.


אבל הצורב שלי התקלקל. בעבר קנוניקל שמחו לשלוח בדואר דיסקים של אובונטו, אבל לאחרונה החליטו שם שאם כבר הזמנת דיסק בעבר לא תוכל לקבל עוד דיסקים. הם ממליצים שם להשתמש בדיסק שכבר שלחו לך, להתקין ממנו - ואז לשדרג דרך האינטרנט.

אז החלטתי לשדרג. והתאכזבתי.

לשדרוג יש כמה שלבים, כל אחד מהם לא קצר. רק אחרי שהוא סיים לעשות כל מיני דברים הוא פתאום נזכר להגיד לי שאין לי מספיק מקום על הכונן הקשיח (בגלל הדרך בה חילקתי את המחיצות עליו), ואז הוא התחיל תהליך של כמה דקות נוספות כדי להחזיר בחזרה את כל מה שהוא עשה בינתיים. אי אפשר לבדוק את זה לפני?

בסדר. סידרתי את בעיית המקום, והתחלתי שוב בשדרוג. בניגוד להתקנה, זה היה תהליך ממש מרגיז. ידעתי שהוא אמור להוריד את כל המערכת מהאינטרנט ואז גם להתקין, כך שלקחתי בחשבון שזה יהיה תהליך ארוך. זה למעשה תהליך של הורדה + תהליך של התקנה. אבל מדי פעם, בין השלבים, קפצו הודעות ממש מיותרות שהיה צריך לאשר. השארתי אותו להתקין למשך הלילה, וכשקמתי בבוקר - חיכתה לי שאלה איזה צירוף מקשים אני רוצה כדי להחליף שפה (Alt+Shift). נו, לא יכולתם לשאול את זה לפני? או אחרי? למה דווקא באמצע התהליך? אני לא יודע כמה זמן המחשב שלי חיכה ככה, תקוע על השאלה המיותרת הזו (כי הרי יש לי כבר צירוף מקשים במערכת. ואתם משדרגים, אז קחו את ההגדרות!), אבל כמובן שבבוקר אחרי שאישרתי הייתי צריך לחכות עוד כדי שהוא ימשיך לשלבים הבאים.

אחרי שההתקנה הסתיימה ואתחלתי את המחשב, האובונטו החדש והנוצץ שלי חזר - בלי מסגרת חלונות. המסגרת הזו, שעליה יש את הכותרת ואת כפתורי המזעור הגדלה וסגירה. נעלמה. ברור לי שזה נובע משדרוג לקוי, ובהתקנה נקייה זה לא היה קורה.

גם ה-Evolution המעצבנת חזרה לי, ואפילו הופיעה על הסרגל העליון שלי. אולי די כבר עם התוכנה הזו? די, מי שרוצה יתקין תוכנת דואר (אבולושן, או אולי ת'נדרבירד), למה אתם תוקעים את התוכנה הזו שמיותרת עבור חלק גדול מהמשתמשים, שתוכנת המייל שלהם היא הדפדפן

חוץ מהמעטפה של אבולושן, הוסיפו את המעטפה של ה-notifications שהצלחתי להוריד איכשהו בהתקנה הקודמת, ועכשיו בשדרוג זה חזר שוב. דברים שרציתי שיישארו לי כמו בשדרוג נמחקו והוספו כמו התקנה חדשה; ודברים שרציתי שיימחקו ויוספו כמו התקנה חדשה נשארו לי כמו בשדרוג. המעטפה הזו בכלל מוזרה, אני לא מבין איך מצפים שהמשתמש הרגיל והמתחיל יבין את ההבדל בין שני אייקוני המעטפה על הסרגל העליון - מעטפה פתוחה לדואר אלקטרוני, ומעטפה סגורה למסנג'ר. ולא סתם מסנג'ר, המעטפה הסגורה מציעה לנו לפתוח שני מסנג'רים - אמפת'י ופידג'ן

הדבר הכי מעצבן, כי אותו עוד לא הצלחתי לפתור: הטאצ'פד של המחשב הנייד שלי. עוד באובונטו 7 ומשהו הוא זיהה את הטאצ'פד שלי טוב יותר מכל ווינדוס, הוא הצליח לזהות פס גלילה (ווינדוס לא הצליח), ואפילו הקלקה בשתי אצבעות! הקלקה בשתי אצבעות בו זמנית פעלה למעשה כמו הכפתור האמצעי של העכבר. בדפדפנים כמו כרום ופיירפוקס זה אומר שהקלקה כזו פותחת לינק בטאב חדש. אחרי השדרוג, הקלקה כזו היא כמו קליק ימני. מרגיז!

(אריק וולנד, cc-by-nc-2.0)

Agile CMS - מערכת לניהול תוכן

אג'ייל CMS היא מערכת לניהול תוכן שמתהדרת בהיותה מותאמת במיוחד למנועי חיפוש, וגם פשוטה וידידותית למשתמש. מערכת לניהול תוכן (CMS) היא בעצם ה"מנוע" שמאחורי רוב האתרים באינטרנט, למעט כמה שעדיין נבנים "ידנית" ב-HTML. מערכת ניהול התוכן של הבלוג הזה היא וורדפרס, לדוגמה, שמציעה ממשק ניהול הן לעיצוב הבלוג והן להוספת התכנים אליו.
רובנו לא לקוחות ישירים של CMS-ים, אלא רק נהנים מהתוצרים שלהן (האתרים עצמם). גם מי שמשתמש בסיאםאס, בדרך כלל משתמש בגרסה שנמצאת כבר על השרת (כמו בלוגלי ושאר אתרי בלוגים), אבל גם מערכת כמו וורדפרס אפשר להתקין לבד על שרת, כמו שעושים רוב כותבי הבלוגים ה"עצמאיים" (כאלה שיש להם כתובת עצמאית, שלא שייכת לאתר-בלוגים גדול, כמו סיגלית שכתבתי עליה).
אג'ייל היא מהסוג המיועד להתקנה. כתבתי בעבר איך אפשר להתקין את וורדפרס על המחשב האישי, באובונטו או בווינדוס.

אג'ייל היא חינם לשימוש לא-מסחרי ולשימוש חינוכי. היא מבוססת על asp.net, ולא ניתן להתקין אותה על לינוקס כך שאני לא יכול לספר כאן על תהליך ההתקנה, שאמור להיות גם הוא פשוט וידידותי.
למי שלא יכול או רוצה להתקין את אג'ייל כדי לנסות, הם מציעים "לייב דמו" (שם וסיסמה - demo).

הממשק של ניהול התוכן הוא נחמד ופשוט - קליק על העיפרון יקפיץ חלונית עריכה לכל פריט שמופיע על הדף; ולמעלה יש כפתור לניהול הדפים ולניהול האתר כולו.
מבחינת אופטימיזציה למנועי חיפוש, המערכת מאפשרת לערוך הרבה מאוד שדות רלוונטיים, כולל כתובת לכל דף ומטה-טאגס; ונעשה גם שימוש נכון בכותרות בדפים עצמם.

לא חקרתי את המערכת לעומק, וכאמור גם לא התקנתי אותה כלל - אבל היא עושה רושם טוב;
וגם יש לי היכרות קודמת, וחיובית ביותר, עם המפתחים של המערכת הזו. כך שמי שזה רלוונטי בשבילו - אני ממליץ לנסות ולבדוק.
http://agilecms.net/

בלוג דיי 2009

אני מצרף קישורים ל-10 בלוגים, כי אני מפרסם את הפוסט הזה בשני הבלוגים שלי.
הבלוגים מובאים כאן בסדר אקראי לחלוטין

1.  חצי בלוג: יש הרבה אפשרויות לתרגם לעברית את המילה Awkward, אבל הכי טוב זה פשוט להעיף מבט בבלוג הזה.  ועוד חצי בלוג: This is why you're fat. בלי יותר מדי מילים.
2. השפעת התנ"ך על חיי היום יום: הכנסת, מגן דויד, המנורה, הדגל, ההמנון, המטבע, חשמל, אקדח, פרפר, המוסד, עדשים ועוד הרבה - הכל מהתנ"ך.
3. הבלוג של ציפי לבני: בלי קשר לדעות פוליטיות, לדעתי זו דוגמה מאוד יפה לשימוש של פוליטיקאים באינטרנט. ראוי לציין במיוחד את ציפי לבני (למרות שלא מדובר בה אישית, אני מניח שהיא לא כותבת את הבלוג בעצמה) משתי סיבות: א. היא ממשיכה לעדכן את הבלוג גם אחרי הבחירות; ב. יש לה גם פליקר והתמונות שם משוחררות ברישיון חופשי. בבחירות להרבה מועמדים והרבה מפלגות היה חשבון בפליקר. ביקשתי מכולם "חברות" (בפליקר, בניגוד לפייסבוק, לא מצרפים מישהו כחבר אלא כאיש קשר. יותר סולידי) - ורק היא אישרה אותי. אהוד ברק לא, מרצ לא, ישראל ביתנו לא, הליכוד לא.
4. לסה פסה (תעודת מעבר): יונתן ברמן ועודד פלר כותבים. לפעמים בבוטות, אבל כנראה מכוונה טובה.
5. בלוגה של אמא: אפשר ללמוד הרבה מהבלוג רק מקריאת התגיות של הפוסטים: ארץ ישראל, החיים, ימים מיוחדים, תופעות באינטרנט, ציונות, להיות דתיה.
6. מייבש ביצות: בעבר הבלוג נקרא "אני והביצה שלי", אבל כנראה שאפשר היה לקרוא את זה ביותר מצורה אחת, אז הוחלט על שם יותר חד משמעי. בעבר הבלוג גם נשא את כותרת המשנה "ייאוש אופטימי". הוא עדיין נושא אותה, אבל אני חושב שהבלוג הפך להרבה יותר אופטימי והרבה פחות מיואש עם הזמן.
7. התלבטתי אם להוסיף כאן גם את בצק אלים: מצד אחד הוא בלוג מאוד מוכר, אז הוא לא בדיוק מתאים לכאן. מצד שני הוא מצוין.
8. עכברתול כותב על כל מיני דברים, בעיקר ירושלמים. הוא כותב בצורה מעניינת בדרך כלל, אבל גם בצורה מאוד בוטה. אפילו אלימה. יש הרבה אלימות בין השורות שלו.
9. פשוט שימושי: בלוג נחמד מאוד של ברק דנין על שמישות וממשק משתמש.
10. והעשירייה שלי משנה שעברה: לאה כהן,  שרון גרינברג, להוציא מהבטן, ליאור אילוז, אמא של שחר, גשם של נובמבר, יהו, שרון גפן, קפיטן עופר, שאול אמסטרדמסקי.

בלוג דיי |  BlogDay

לפתוח בלוג על דומיין עצמאי - אלטרנטיבה לבלוגלי

כמו הפוסט הקודם, גם הפוסט הזה הוא לא בדיוק על הטווח שבין חינם לחופשי:

כתבתי כאן בצד שאני לא אוהב את בלוגלי, מסיבות שונות.
סיגלית סובל-סביון שלחה לי מייל וכתבה לי שהיא לאחרונה עזבה את בלוגלי ועברה לדומיין משלה.
אני משתמש כאן בסיגלית בתור דוגמה בלבד ורק לצורך המחשה.
זה היה כרוך בתשלום - בעבור הדומיין וגם בעבור האחסון; ובעבודה וזמן - ההתקנה, השדרוג, הגדרות (שלקחו שעתיים לפי סיגלית) ועוד תיקונים והתאמות לאורך הזמן.
אם תחפשו את סיגלית בגוגל, תגיעו לבלוג החדש שלה במקום השני או השלישי.

מבחינתי זה רעיון מאוד מפתה. יש לו גם מחיר מבחינת SEO: קודם כל, בלוג בבלוגלי נהנה מההילה של בלוגלי ומהחוזק (בעיני גוגל) של הדומיין כולו. זה נכון כמובן גם לגבי מערכות בלוגים אחרות - לשימוש בדומיין של המערכת יש יתרונות ברורים מבחינת SEO. לא שזה בלתי אפשרי להגיע לכאלה הישגים בדומיין עצמאי - אבל זה פשוט חוסך את העבודה. לפחות את רובה.

המחיר השני הוא ריכוז של הנוכחות האינטרנטית בדומיין אחד. זה תלוי בנוכחות האינטרנטית, כמובן - האם היא ממילא מרוכזת, או מפוזרת בין כמה נושאים? האם יש תחרות בגוגל או לא?
לגבי התחרות, לפי מה שראיתי לסיגלית אין הרבה תחרות בגוגל, התחרות שלה היא למעשה תחרות עצמית. ה"מתחרים" של הבלוג שלה בגוגל הם אתרים אחרים בהם היא פועלת או מוזכרת, לכן יש חשיבות בריכוז המאמץ באתר בודד - האתר הייצוגי ביותר, זה עם הדומיין העצמאי שהיא בחרה.

אז במקרים של "תחרות עצמית" זה רעיון טוב. במקרים של תחרות מול מישהו אחר - זה כבר סיפור אחר. כאן המטרה היא קודם כל שבחיפוש אחר השם יגיעו אלינו (ולא לאדם אחר עם אותו שם), ורק המטרה השנייה היא שמתוך התוצאות "שלנו" יגיעו לתוצאה הייצוגית במקום הראשון. במקרה כזה, יש הגיון מסוים בלפזר את הנוכחות האינטרנטית בין כמה אתרים שונים (בדומיינים שונים, כמובן): אם יש בלוגים שונים אפשר לשים אותם במערכות שונות (בלוגלי, וורדפרס, בלוגר, ואפילו תפוז או ישראבלוג), וגם טוויטר או טאמבלר ופייסבוק וכו' וכו'. הדף שלכם בכל אחד מהאתרים האלה זוכה בדירוג גבוה יחסית בגוגל, בזכות החוזק של האתר הראשי, וכך גדל הסיכוי שבחיפוש אחר השם שלכם (או כל מחרוזת אחרת, אני משתמש כאן בשם בתור דוגמה, אבל מדובר על כל מחרוזת שיש עליה תחרות בגוגל) יגיעו לדף שלכם ולא לדף של מישהו אחר.
החיסרון כאן הוא שמאוד קשה לכוון לכאן הגולש-המחפש יגיע מתוך הדפים האלה, למרות שסביר להניח שלא כולם "שווים" מבחינתנו, ובכל זאת יש אתר מרכזי אחד (או שלושה) שנעדיף להתרכז בהם.

חוץ מה-SEO, לדומיין עצמאי יש הרבה יתרונות - אפשר לעשות איתו בדיוק מה שרוצים, לסדר אותו כמו שצריך שיהיה נוח. כאמור, מאוד מפתה.

מבנה URL נכון

ג'ון דבוראק לא מרוצה.

פעם היו לו כתובות קצרות ונחמדות לפוסטים בבלוג שלו, כמו הכתובת הזו:
http://www.dvorak.org/blog/?p=3100. 

אבל אז מישהו הציע לו לשנות ל-URL ארוך יותר ומשמעותי יותר, וכך הכתובת השתנתה ל:
http://www.dvorak.org/blog/2005/10/20/hollywood-unions-want-cut-of-itunes-pie

שינוי מבנה הכתובת היה צעד של SEO - Search Engine Optimization. כלומר, אופטימיזציה (טיוב) של האתר לטובת מנועי החיפוש, כדי לאפשר להם לקרוא אותו טוב יותר ולדרג אותו במקום גבוה יותר בדף התוצאות.
ג'ון היה מאוד לא מרוצה מהשינוי הזה, והוא כתב על כך בפיסי מגזין (לפני כמה חודשים). וזה מה שהוא כותב:

Fiasco, bogus, snake-oil salesmen, unproven nonsense, simply doesn't work, screwing up the elegance of the web, it does nothing, stupid practice, the idea was bogus, just crap and stupid, this stinks, I am going to... mock anyone using them and anyone who tells me to use them, goofball, poor slobs

ועוד ועוד. בקיצור, לא מרוצה.  לטענתו, השינוי הזה הוריד את הבלוג שלו מ-1,200,000 כניסות (פייג' ויוס) בחודש ל-900,000.  כלומר, 300 אלף פחות בכל חודש - רק בגלל שינוי מבנה ה-URL.  בהחלט נתון מרשים, ורואה שחורות בבלוגו "עתיד מזהיר" ממהר להכריז על מותו של ה-URL הארוך.

עובד או לא עובד?
בניגוד לדבוראק, אין לי כמות מספיקה של קוראים כדי לראות האם שינוי כלשהו במבנה הכתובת השפיע על כמות הכניסות. אבל מה שיש לי זה בלוג שה-URL של הפוסטים בו מכיל מילים בעברית. חיפשתי את אותן מילים שמופיעות ב-URL בגוגל, כדי לראות איך גוגל מדרג את הדפים האלה. הערה חשובה: ה-URL הוא כמובן לא המשתנה היחיד, וקשה לבודד את ההשפעה שלו. המילים שמופיעות ב-URL הן גם כותרת הדף, לדוגמה. ובכל זאת - כך נראית כתובת של פוסט:
http://ronalmog.wordpress.com/2009/05/29/%D7%94%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%94-%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A3-%D7%A7%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%9D/
שזה בעצם זה:
http://ronalmog.wordpress.com/2009/05/29/החזקה-ושיתוף-קבצים/  (תלוי מאיזה דפדפן העתקנו את הכתובת).
אחרי התאריך מופיעה המחרוזת החזקה-ושיתוף-קבצים. חיפוש של המילים החזקה ושיתוף קבצים יביא את הפוסט במקום הראשון בגוגל.
זה חוזר על עצמו בכל פוסט - חיפוש של המילים המופיעות ב-URL יביא את הפוסט למקום גבוה מאוד בגוגל, הרבה לפני אתרים חזקים ונחשבים אחרים. אתם מוזמנים לבחור פוסט מהבלוג ולנסות בעצמכם.

על כך כותב רואה שחורות: "נדמה לי שמי שמשתמש בשיטה הזו עם בלוג בעברית עושה לעצמו עוול עוד יותר גדול, בין אם הוא מקליד slug אנגלי ידנית, ובין אם הוא משתמש בכתובות UTF-8 מזעזעות כמו בויקיפדיה העברית... לא יכול להיות שזה משפר את תוצאות החיפוש בגוגל!".

אז מה בעצם הטיעונים נגד השיטה?

ג'ון דבוראק מסביר קודם כל שהייתה לו שיחה עם מפתחת שניסתה למכור לו כל מיני פיתוחים שהיא עושה. "היא הזכירה שהיא עבדה לאחרונה בגוגל, והייתה מעורבת בצוות האסטרטגיה של מנוע החיפוש בצורה כלשהי.  היא אמרה שהיא ידעה על SEO. ציינתי בפניה את הטריק, ה-URL הארוך, ואני נשבע שהיא כמעט צחקה לי בפנים. היא אמרה שהרעיון הוא  מופרך (bogus), נקודה". זה הסבר ה-SEO היחיד שהוא מספק כדי לטעון שהשיטה הזו לא עובדת.

שאר הטיעונים שלו לא קשורים ל-SEO או בכלל למנועי חיפוש, אלא סיבות אחרות שלדעתו הוא קיבל 300,000 כניסות פחות כל חודש. הוא כותב שאי אפשר לתת לינק לפוסט עם כתובת ארוכה בבלוגים, פורומים, דוא"ל וכו' כי הכתובת נקטעת. הפתרון הוא שירות לקיצור כתובות, ועל כך הוא כותב ש"this stinks". הוא אפילו לא מפרט שקיצור כתובות מעקר למעשה את כל ההיגיון מאחורי השקעה במבנה URL ארוך ומשמעותי.

רואה שחורות מוסיף שאי-אפשר להקליד את הכתובות החדשות והארוכות ידנית. כאילו שבכתובות הקצרות כמו  http://www.mazhir.com/?p=402, מישהו ממש זוכר להקליד את סימן השאלה ואז P ו"שווה", ואז גם זוכר את מספר הפוסט ומקליד ידנית.
הוא מזכיר, כמו דבוראק, את עניין הלינקים במסנג'ר ובאימייל. למיטב ידיעתי, במסנג'ר אין בעיה עם לינקים ארוכים וגם בג'ימייל לא. באאוטלוק ובשירותים אחרים אכן יש לפעמים בעיה עם כתובת ארוכה מאוד. כשמדובר בכתובות בעברית זה נהיה קצת יותר מסובך - העתקה מפיירפוקס, לדוגמה, תתרגם את הכתובת לאותו קוד ארוך עם אותיות וסימני % והלינק ייהפך ללחיץ במסנג'ר, אבל אם מעתיקים מכרום - הכתובת נשארת בעברית והמסנג'ר לא מזהה את הלינק. עורך הטקסט של וורדפרס דווקא הפוך לגמרי - בהעתקה מפיירפוקס (עם ה-% ) הוא לא יזהה את הלינק, אבל בהעתקה מכרום (עם העברית) דווקא כן.

רואה שחורות קובע בפסקנות "לא יכול להיות שזה משפר את תוצאות החיפוש בגוגל!" ודבוראק כותב פחות או יותר אותו דבר, אבל בשפה בוטה יותר - ואף אחד מהם לא מביא שום טיעון שקשור ל-SEO.

אז למה בעצם כתובות ארוכות ומשמעותיות?

כשאנחנו מדברים על "משמעות" במבנה כתובת, יש לזה שני היבטים: משמעות גוגלית ומשמעות אנושית.
המשמעות האנושית היא ברורה - כשגולש רואה את ה-URL (במעבר עכבר, בלינק עצמו או בשורת הכתובת) הוא יכול לזהות את המילים ולהבין לאן הוא מגיע.  אולי זה גם נחמד יותר בעין כשמסתכלים על שורת הכתובת (נחמד לעין - אך לא שימושי).

המשמעות הגוגלית היא קצת יותר מורכבת. גוגל מזהה את התוכן של הדף ("על מה הדף הזה מדבר?" ) בשתי דרכים - מתוך הדף ומחוץ לדף. הוא מנסה לברר אילו מילים קשורות לדף הזה, כדי שהדף יופיע כשמישהו מחפש את אותן מילים. "מתוך הדף" זה המילים בטקסט עצמו, הצפיפות שלהן, הסגנון של הטקסט (H1 וכו'), הכותרת ואלמנטים נוספים. "מחוץ לדף" זה למעשה מילים שהן לינק המפנה לאותו דף. כך לדוגמה, בלוגרים בארה"ב מכניסים לפוסטים שלהם את המילים worst failure ever, ומקשרים מהן לאתר הבית הלבן; למרות שבאתר הבית הלבן עצמו המילים האלה לא מופיעות, גוגל מבין את הקשר בין המילים האלה לאתר באמצעות המילים המקושרות בבלוגים החיצוניים, ולכן חיפוש של המילים יביא לאתר הבית הלבן.
בצורה קצת דומה, כשמכניסים לינק "חשוף" (כלומר - את ה-URL עצמו, ולא מילה שהיא לינק) - זה כולל את מילות המפתח בתור לינק.
כלומר, אם אני מדביק בבלוג את הלינק הזה:
http://www.dvorak.org/blog/2005/10/20/hollywood-unions-want-cut-of-itunes-pie
גוגל רואה את המילים hollywood ו-itunes כקישור לאותו פוסט, ולכן מקשר בין אותו פוסט לאותן מילים שמופיעות בלינק.
במובן הזה יש משמעות גוגלית ל-URL משמעותי "מחוץ לדף".
בנוסף לזה, ל-URL יש גם את המשמעות הרגילה של "בתוך הדף", כעוד אלמנט שבו אפשר להכניס מילות מפתח (כמו התוכן והכותרת) כדי לחזק את הקשר בין המילים לדף.

דוגמה לכח של השתלת מילות מפתח ב-URL אפשר להראות ב"הפצצת גוגל" האחרונה שהייתה נגד אובמה.  למרות המאמץ הרפובליקני לקשר בין המילים worst failure ever לדף של הנשיא אובמה באתר הבית הלבן, המקום הראשון בגוגל שייך דווקא לאתר חדשות שדיווח על זה, והשתמש במילות מפתח בכתובת הדף:
http://www.inquisitr.com/29659/worst-failure-ever/

אז מה הפתרון?
צריך לזכור שמבנה URL נכון ומשמעותי לא חייב להיות דווקא ארוך.
אם מבינים ממה זה נובע - משמעות אנושית, משמעות גוגלית פנימית ומשמעות גוגלית חיצונית - אפשר להשתמש ב-URL משמעותי וקצר יחסית.
ניקח לדוגמה את הפוסט הזה:
http://www.dvorak.org/blog/2009/07/23/barnes-noble-plastic-logic-to-use-att-network-for-new-e-reader/
בהחלט ארוך. (אגב, בניגוד למה שהוא כתב בטור שלו - הכתובות בבלוג שלו עדיין ארוכות... מעניין אם הוא הצליח לחזור ל-1.2 מיליון כניסות).
התאריך, למשל, הוא קצת מיותר. לגוגל הוא לא תורם כלום. אנחנו הרי לא מכוונים למישהו שיחפש בגוגל "2009" ויגיע לפוסט הזה. זה גם לא משהו שיעזור הרבה לגולש אנושי, מכיוון שמדובר ברצף של ספרות שקשה להבין ממנו במבט אחד. בנוסף, תאריך נכתב בצורה שונה במקומות שונים בעולם.

בעיה נוספת אצל דבוראק זה שהוא לוקח את כל כותרת הפוסט, כפי שהיא, ומכניס אותה לתוך ה-URL. (בוורדפרס.קום זו ברירת המחדל, אך יש אפשרות לשנות את זה). זה יכול להגיע גם לאורך כזה:
http://www.dvorak.org/blog/2009/07/23/journalist-files-charges-against-who-and-un-for-bioterrorism-and-intent-to-commit-mass-murder/
כדאי לקצר את הכתובת, ולזכור בראש שני עקרונות: בשביל גוגל - לשמור רק על מילות המפתח החשובות (אלה שאנחנו מצפים שמישהו יחפש בגוגל ונרצה שיגיע אלינו); בשביל הגולשים - לשמור על משהו קצר שיהיה ברור במבט אחד לאן הם יגיעו בהקלקה.

ובעברית?
בעברית המצב הרבה יותר מסובך. לפעמים לא מזהים URL שמכיל עברית, ולפעמים ה-URL הופך למחרוזת ארוכה מאוד מאוד של אותיות אנגליות והרבה %, שזה גם ארוך וגם לא ברור. מצד שני, גוגל כנראה אוהב את זה. בסופו של דבר צריך להתפשר.
בבלוג הזה אני משתמש במבנה כזה: http://ronalmog.blogli.co.il/archives/167. זה קצר, אבל חסר משמעות אנושית. מצד שני, המבנה של ה-URL הוא בצורה של תיקיות (archives/167) ולא משתנים, כמו הכתובות הישנות אצל דבוראק או אצל רואה שחורות (?p=400). זה מבנה ידידותי יותר לגוגל.  (למען האמת, מבנה הכתובות כאן הוא של בלוגלי, ולא נתון לשליטתי בכלל).
בבלוג אחר אני משתמש כאמור במילים בעברית:
http://ronalmog.wordpress.com/2009/05/29/%D7%94%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%94-%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A3-%D7%A7%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%9D/
או:
http://ronalmog.wordpress.com/2009/05/29/החזקה-ושיתוף-קבצים/. זה אמנם ארוך, אבל נראה שגוגל די מחבב את זה וגם הגולש יכול לראות לפי הכתובת (או במעבר עכבר על הלינק) במה מדובר.

במערכת כליקיט לייט של אורט ישראל בחרו בדרך אחרת.
אם פעם הכתובות היו נראות ככה (במקרה הטוב) - http://c3.ort.org.il/Apps/WW/Page.aspx?ws=4703f389-43e2-4fae-be3f-9be5a7ca9c7c&page=1012e393-227c-4990-8e43-ad14036e7e66
במערכת החדשה הן נראות כך:
http://light.ort.org.il/SiteHTML/ORTcollege/bagrut.html.
הדף הזה הוא דף העוסק בתוכנית של השלמת בגרויות בתוך אתר המכללות של אורט. המילה ORTcollege חוזרת על עצמה בכל אתר המכללות ומסמנת לגולש שהוא נמצא באתר המכללות של אורט. הסיומת bagrut.html מציגה את הנושא של הדף עצמו, באותיות אנגליות (אך במשמעות עברית). גוגל מתייחס בחיוב לדרך כזו של מבנה URL, מכיוון שמדובר בכתובת קצרה וללא משתנים (סימני שאלה) ואפילו בלי מספרים אקראיים.
גם הגולש האנושי שמגיע לכתובת הזו דרך לינק, יכול להבין שהדף עוסק ב"בגרות" וב"מכללות".
הנקודה החלשה כאן היא שגוגל לא מבין את המשמעות. בסופו של דבר, קהל היעד הוא לא מי שיחפש בגוגל bagrut ואפילו לא college, אלא מי שיחפש "בגרות" ו"מכללה".
כאמור - צריך להתפשר.

אובונטו 9.04 - הג’קלופ הקליל

אחד הדברים שאני אוהב באובונטו זה העובדה שכל חצי שנה יוצאת גרסה חדשה. באפריל ובאוקטובר. יש לזה כמה יתרונות, ובשבילי - אפילו עוד אחד. אני לא נוהג לשדרג את המערכת כל חצי שנה (למרות שיש אפשרות של שדרוג אוטומטי לגרסה החדשה דרך "עדכוני המערכת" הרגילים באובונטו) אלא להתקין מחדש. למחוק את מערכת ההפעלה ולהתקין התקנה נקייה.

קודם כל, יש לך מערכת הפעלה חדשה כל חצי שנה. יש משהו שונה, יש חידושים, יש הרגשה של התחלה נקייה.
נפטרים גם מכל הזבל שאגרנו במערכת, כל ההגדרות השגויות, כל הטעויות שעשינו, כל המחיקות וההסרות וההתקנות המחודשות, כל מיני בוקמרקים ששמרנו פעם ללא צורך וכו'.
זו גם הזדמנות לעבור על מה שיש לנו במחשב, לראות מה צריך ומה לא, להיפטר מקבצים מיותרים - ואת מה שחשוב לגבות - על דיסק, במחיצה נפרדת, או בדרופבוקס.
הזדמנות טובה לערוך רשימה של התוכנות שהתקנו ונרצה להתקין גם במערכת החדשה (ולא להתקין שוב תוכנות שאין בהן צורך), ושל תוספי הפיירפוקס.

נכון,
זה לא מתחייב מאובונטו (כאמור - אפשר לשדרג שדרוג רגיל, ואפשר גם להישאר עם הגרסה הקודמת)
ואפשר לעשות את זה גם בחלונות (להתקין מחדש כל חצי שנה)
אבל עדיין - כשיוצאת מערכת הפעלה חדשה כל חצי שנה זו הזדמנות טובה לניקיון ולהתחלה חדשה.

מדריך התקנה כתבתי לגרסה הקודמת, והוא די נכון גם לגרסה הזו מלבד שינויים קטנים.
אגב, את הפוסט הזה אני כותב כבר מאובונטו 9.04 - ממש במקביל לתהליך ההתקנה.  ההתקנה היא דרך Live CD - המערכת כולה פועלת מתוך הדיסק ומתפקדת כמערכת הפעלה לכל דבר, כמובן ללא כל שינוי או עקבות בכונן הקשיח שלכם. בזמן ההתקנה אפשר לעשות הכל כרגיל - לגלוש בפיירפוקס או להפעיל כל תוכנה ואפשרות במערכת (וגם להתקין תוכנות, אך כמובן שאחרי restart הכל יימחק). ואפשר גם כמובן רק לנסות, בלי להתקין.

להורדת אובונטו 9.04

אגב, המילה ג'קלופ היא הלחם של ג'קרביט (ארנב) ואנטילופה, והחיה ג'קלופ היא כמובן שילוב (דמיוני) של שתי החיות. זה פחות או יותר ארנב עם קרניים.

(מיקל רובנטין, cc-by-2.0)

בחזרה ל-XP? בקשת עזרה

לאחר כמה שנים של עבודה במקביל על ווינדוס XP ועל לינוקס (אובונטו בגרסאות שונות), עברתי לפני כמה שבועות לאובנטו בלבד.
המצב לא פשוט. רק כשמתרחקים מ-XP מבינים כמה טוב הוא היה. יש הרבה מאוד פעולות שאני ממש מתקשה לבצע בלינוקס, ואני די מתפתה לחזור ל-XP.  לפני החזרה לווינדוס, אני פונה בבקשת עזרה לקהילה.  אני מניח שהבעיה היא לא שהדברים לא קייימים בלינוקס, אלא שאני פשוט לא יודע עליהם. אז הנה רשימה של שאלות, ואני מקווה שבתגובות תהיה רשימה של פתרונות  :-)

1. uninstall. יש באובונטו אפשרות להתקין תוכנות דרך ה-synaptic ואז גם להסיר אותן באותה צורה. אבל יש תוכנות שאין בסינפטיק, ואז מתקינים דרך קובץ deb או דרך סקריפט התקנה ב-tar.gz. אני מניח שאפשר לנבור במדריכים של כל תוכנה ולנסות לגלות איזו פקודה מסירה אותה, אבל אולי יש דרך פשוטה יותר לעשות uninstall?
   בניגוד לווינדוס, שם רוב התוכנות מותקנות פשוט בתוך c:\program files בתוך תיקייה, באובונטו כל תוכנה מפוזרת ברחבי התיקיות, כך שגם האופציה של מחיקה ידנית היא בעייתית.
2. הפעלה תוכנות. חלק מהתוכנות באמת מוסיפות את עצמן לתפריט ה-applications, אבל לא כולן. שוב, בגלל מבנה התיקיות של אובונטו - קשה להבין איפה נמצא קובץ ההפעלה. באותה הזדמנות אני גם אשאל - מה זה בכלל קובץ ההפעלה בלינוקס? גם אם מצאתי את התיקייה, איך אני מזהה את הקובץ עליו צריך להקליק פעמיים כדי להריץ את התוכנה?
   ואיך אני יודע את השם של התוכנה כדי להפעיל דרך alt-f2 או דרך הטרמינל?  ניקח את המחשבון לדוגמה. בתפריט applications הוא פשוט נקרא Calculator. אבל לכתוב calculator דרך alt-f2 רק יביא להודעת שגיאה. בטרמינל, עם c קטנה הוא בכלל לא יבין מה אני רוצה, ועם C גדולה הוא טוען שהמחשבון לא מותקן בכלל.
3. אם אני רוצה לבדוק לגבי תוכנה שכבר היתוספה לתפריט ה-applications, קליק ימני לא מציג אפשרות של "מאפיינים". אני מעתיק את הקיצור-דרך מהתפריט לשולחן העבודה, ורק אז יכול לראות מה הפקודה שלו.
4. ניהול הרשאות בתיקיות. כל פעם שאני צריך לתת לעצמי הרשאה לתיקייה אני פותח את הטרמינל, מפעיל את nautilus עם sudo ואז נותן הרשאה לעצמי (עם אותו שם משתמש). למה הוא לא מבקש לבד את הסיסמה כשאני מנסה לעשות משהו "אסור" בתיקייה שאין לי הרשאות אליה?
5. איך אני מתחבר לרשת של ווינדוס? שיתפתי תיקייה במחשב של אובונטו, שיתפתי תיקייה במחשב של ווינדוס. הווינדוס מזהה את המחשב הלינוקסי ואת התיקיות המשותפות שלו, אבל אובונטו לא מזהה את המחשב הווינדוסי.
6. כן, זה של מיקרוסופט. אבל ICE -image composite editor היא תוכנה מצוינת ליצירת תמונות פנורמה. לא רק שהתוצאות שלה איכותיות ומרשימות, היא גם קלה ופשוטה מאוד. זה לא משתווה בכלל ל-hugin החינמית והמומלצת ע"י אחרים, שהיא קשה לתפעול ודורשת ממך להכניס פרטים לא ידועים (כמו הזום וזווית הצילום). ICE מקבלת תמונות, בודקת לבד את נקודות ההשקה ומחברת את התמונות כמו שצריך. ב-wine היא לא עובדת.
7. גם noiseware היא תוכנה טובה מאוד, שמפחיתה את ה"רעש" בתמונות. גם היא ללא גרסת לינוקס ולא עובדת ב-wine. מישהו מכיר חלופה טובה לשתי התוכנות?
8. המחשב מחובר ברשת לראוטר. את ה-ip החיצוני של המחשב אני יודע לבדוק, אבל איך אני בודק את ה-ip הפנימי שלו בתוך הרשת, זה שהמחשב קיבל מהנתב (ולא זה שהנתב קיבל)? בווינדוס זה ipconfig. גיגול של מקבילה ל-ipconfig הביא לשלל פקודות למיניהן שאף אחת מהן לא הציגה את ה-ip הפנימי.
9. מעבד התמלילים של אופן אופיס הוא פשוט מעבד תמלילים מעצבן.
   קריאה - בין כל עמוד יש רווח אפור. בוורד אפשר להסתיר אותו בהקלקה (או קונטרול+הקלקה, תלוי בגרסה) ואז לקרוא ברצף בלי הרווחים. באופן אופיס אי אפשר.
   יש אפשרות לבטל את print layout ואז אפשר לקרוא ברצף, אבל לא לדעת את מספר העמוד בו נמצאים.
10. מספרי עמודים - קובץ שנכתב בוורד-אופיס עם 26 עמודים הפך בוורד-אופן-אופיס ל-36 עמודים.
11. ספירת מילים -  12,125 מילים אופיסיות הפכו ל-12,679 מילים אופן-אופיסיות. בעיקר כי אופן אופיס סופר מילה כמו ביה"ס בתור שתי מילים, אבל אולי גם בגלל עוד סיבות. זה בעייתי במיוחד בעבודות אקדמאיות לדוגמה, בהן יש חשיבות לכמות עמודים או לכמות מילים, ושם הסטנדרט הוא הסטנדרט המיקרוסופטי.
12. טלוויזיה / רדיו. כן, יש את "מזרים" אבל שום דבר שם לא עובד. כנראה שהוא עובד עם גרסה ישנה יותר של VLC, אבל איך בכלל מתקינים גרסה ישנה יותר בלינוקס?
13. ואם כבר VLC, איך הופכים אותו לברירת המחדל לצפייה בקובצי וידאו?
14. ונחזור לטלוויזיה / רדיו. אם אני רוצה לשמוע את 103fm אני נכנס לכתובת של הנגן שלהם. בווינדוס כבר הייתי שומע עכשיו רדיו, אבל באובונטו נפתח עוד פופאפ שאומר שאני צריך להתקין את הפלאגאין של ווינדוס מדיה פלייר לפיירפוקס, אבל אני יכול גם להאזין לרדיו ישירות מנגן המדיה שלי.  כשאני בוחר לעשות את זה, נפתח לי טאב חדש בפיירפוקס שנראה כמו נגן מדיה, ואז מתקבלת הודעה שכותרתה Search for suitable codec? (לא ממש ברור לי איזו תוכנה בכלל פותחת את החלונית הזאת). אם אחפש קודקים מתאימים, היא תזמין אותי להתקין בתשלום קודקים. במקום זה, אני מבטל ומעתיק את הכתובת שמוצגת בדפדפן ואז פותח את VLC ולוחץ על media ואז open network ואז מדביק את הכתובת ואז שומע רדיו.
    תהליך דומה גם עם חדשות ערוץ 2 בשידור חי (דרך אתר רשת).
    אשמח לפתרון, או לפחות לקיצורי דרך בכל השלבים המייגעים האלה.
    [אגב, דווקא 103 כן עובד ב"מזרים" - השאלה היא כללית יותר].

אולי עוד דברים יתוספו בהמשך...
בינתיים - תודה מראש לכל מי שיעזור!

Windows 7 - יש דברים שלא משתנים

If this is the first time you've seen this stop error screen...

גרסת בטא חינמית לווינדוס 7. קשה לי לתת לינק בודד כי המידע כל הזמן משתנה, אבל בלייףהאקר יש עדכונים.
מי שחושב להתקין - קחו בחשבון שמסך המוות הכחול שרד גם בגרסה הזו. לא מומלץ.
אם כבר לנסות מערכות הפעלה חדשות, למה לא היעל הנועז (אובונטו 8.10)?