וימוור, וירטואלבוקס וקמיו

לאחר הנסיון (שאמנם הצליח, אבל קשה לכנות אותו "מוצלח" - הפעלת הווינדוס גרמה לשתי המערכות לפעול באיטיות בלתי נסבלת) להפעיל את windows xp שמותקן על הכונן הקשיח דרך ubuntu gutsy באמצעות vmware server, החלטתי לנסות את דרך המלך - התקנת ווינדוס וירטואלי. ולהלן התוצאות:

התוכנה הראשונה שניסיתי הייתה vmware server שכבר הייתה מותקנת. התוכנה לא מסובכת מדי, ההגדרות קלות, תוך כמה צעדים כבר יצרתי כונן וירטואלי, ובתוכו כבר עלתה תוכנית ההתקנה של ווינדוס XP מה-CD. גם ההתקנה הזו הלכה חלק, וההפעלה של ווינדוס לאחר ההתקנה גם הייתה מאוד פשוטה. אחרי ההפעלה של ווינדוס יש גם צורך להתקין את vmware tools - פשוט בוחרים את זה דרך התפריט, ולאחר מכן נוצר "כונן" חדש בתוך הווינדוס הוירטואלי עם קבצי ההתקנה - ואז מתקינים כמו כל דבר אחר בווינדוס. אמנם פשוט, אבל כבד ואיטי. העבודה בווינדוס הוירטואלי דרך וימוור סרבר היא איטית מאוד, וגם העבודה באובונטו בזמן שהווינדוס הוירטואלי פועל - כמעט בלתי נסבלת. עד כמה שיכולתי לראות, לא מדובר בבעיה של זיכרון אלא בבעיה של CPU. המצב ב-vmware player קצת יותר טוב, אבל לא בהרבה... את וימוור פלייר התקנתי אחרי שהסרתי את וימוור סרבר, והפעלתי באמצעותו את אותה התקנה שיצרתי עם וימוור סרבר. אגב, יש בוימוור פלייר תמיכה גם בחיבור דיסק און קי דרך USB (עובד טוב מאוד) וגם תמיכה בשיתוף תיקיות בין המארחת לאורחת (אחרי כמה נסיונות ויתרתי. לא יודע אם זה עובד, אבל אינטואיטיבי זה בטח לא).
שתי התוכנות חינמיות אך לא חופשיות, הראשונה דורשת הרשמה וקבלת serial number.

התוכנה השנייה הייתה למעשה שתי נגזרות של qemu: האחת qemu launcher והאחרת qemulator. קמיו עצמה עובדת דרך הטרמינל, והעדפתי לא להתעסק עם זה. קמיו לאונצ'ר וקמיולאטור מספקות ממשק גרפי לקמיו. הממשק שלהן קצת מסורבל, וקשה להבינו במבט ראשון - אבל אחרי ההתנסויות עם התוכנות האחרות והבנה שטחית ביותר של המונחים - הוא הופך לדי מובן וקל (גם אם לוקה בצד האסתטי). אבל הממשק הוא לא הבעיה - אלא פשוט שהווינדוס לא עלה דרך קמיו. ניסיתי להפעיל את הווינדוס הוירטואלי שהתקנתי דרך וימוור, ולא הצלחתי. ניסיתי להפעיל את הווינדוס הוירטואלי שהתקנתי דרך וירטואלבוקס, ולא הצלחתי. ניסיתי להתקין ווינדוס וירטואלי חדש - כאן הצלחתי דווקא להתקין, אבל לא הצלחתי להפעיל (נתקלתי בשגיאה במסך ה"לוג אין" של הווינדוס).
שלוש התוכנות הן חופשיות.

התוכנה השלישית שניסיתי הייתה virtualbox. וירטואלבוקס זמינה בגרסה חינמית ובגרסה חופשית (OSE). הגדרת הכונן הוירטואלי פשוטה ואינטואיטיבית, ולאחר מכן מגיע שלב ההתקנה מה-CD (כמו בוימוור). לא הצלחתי להפעיל דרך וירטואלבוקס מערכת וירטואלית שהותקנה דרך תוכנה אחרת, למרות שהבנתי שאמורה להיות אפשרות כזו... ווינדוס בוירטואלבוקס עובד יחסית מהר יותר - גם הווינדוס עצמו וגם האובנטו בזמן שווינדוס פועל. גם כאן צריך להתקין בווינדוס הוירטואלי חבילת כלים של וירטואלבוקס (שוב - דרך התפריט של וירטואלבוקס), וגם כאן זה מוצג בתור "כונן" חדש, וההתקנה היא התקנה כמו כל תוכנה אחרת בווינדוס. בגרסה החינמית יש תמיכה בחיבור דיסקונקי דרך USB. בגרסה החופשית אין - אבל יש תמיכה בשיתוף תיקיות. שיתוף התיקיות בוירטואלבוקס הוא קל ופשוט. אפשר לשתף את התיקייה של ה-USB (בתוך תיקיית media) וכך למעשה לגשת לדיסקונקי - אבל במקרה כזה, אי אפשר להפעיל את ווינדוס בלי הדיסקונקי. וירטואלבוקס לא מצליח לגשת לתיקייה שהוגדרה כמשותפת ולכן לא נותן להפעיל את המערכת.

השורה התחתונה שלי: VirtualBox OSE. חופשי, מהיר, פשוט :-)