תוכנות מומלצות - אובונטו

[פוסט זה עוסק בתוכנות מומלצות לאובונטו 10.10. יש גם פוסט עם תוכנות מומלצות לווינדוס]

אז מה עושים אחרי התקנה של אובונטו?

רשימה של תוכנות מומלצות לווינדוס כבר פרסמתי, ועכשיו הגיע הזמן לרשימה כזו לאובונטו. אובונטו 10.10 במקרה הזה.

בניגוד לווינדוס, את רוב התוכנות כאן מתקינים מתוך המערכת עצמה ולא מחפשים באתרים קבצים להורדה. לכל תוכנה כתבתי כאן את השם המלא, ואפשר לחפש ולהתקין דרך Synaptic או דרך Ubuntu Software Center - מה שאתם מעדיפים. השם המלא של התוכנה מודגש.

חלק מהתוכנות לא נמצאות במאגרים, ולכן הפניתי לאתרים.

כרגיל, הרשימה הזו היא קודם כל בשבילי ומתאימה לצרכים שלי - כדי שבפעם הבאה שאתקין מערכת חדשה אזכור איזה תוכנות להתקין. אתם כמובן מוזמנים.

התוכנה הראשונה שאני מתקין היא Dropbox, והיא דווקא לא נמצאת במאגרים. תוכנה מאוד מומלצת לסנכרון מסמכים וקבצים. ההתקנה פשוטה: נכנסים לדף ההורדות באתר ובוחרים בקובץ ה-Deb המתאים: Ubuntu (x86 .deb).

הבא בתור הוא כרומיום. אובונטו מגיע בתור ברירת מחדל עם פיירפוקס, שזה בסדר כמובן. אני מעדיף את כרומיום - גרסת הקוד הפתוח של הדפדפן הגוגלי כרום. הקלידו: chromium-browser.

בתור נגן וידאו (וגם אודיו אם רוצים) אני מעדיף את vlc. הוא יודע לקרוא כמעט הכל, והוא מגיע עם כל הקודקים שהוא צריך.

גם את המסנג'ר שמגיע עם אובונטו אני קצת פחות מחבב, שלמרות שקוראים לו Empathy. אפשר להתקין את pidgin אם אתם רוצים, והוא יודע להתחבר גם למסנג'ר של מיקרוסופט וגם לעוד הרבה שירותים (גוגל טוק וכו'), אבל אני מעדיף את emesene הפשוט והטוב.

למשתפי הקבצים מביניכם: transmission הוא לקוח טורנט מאוד מוצלח, והוא מגיע עם ההתקנה של אובונטו. אם אתם מחפשים תחליף לאימיול, אז amule הוא הפתרון. באותה הזדמנות תתקינו גם את amule-gnome-support, כדי שישתלב יותר טוב עם הדפדפן.

לנסיינים - virtualbox-ose היא גרסת קוד פתוח של וירטואל בוקס, תוכנה טובה ופשוטה למכונות וירטואליות. אם אתם רוצים לנסות איזו מערכת הפעלה חדשה, או להשתמש במערכת הפעלה ווינודסאית ישנה, או סתם ליצור סביבה בטוחה לניסויים - וירטואל בוקס היא תוכנת וירטואליזציה מאוד מומלצת. לשימושים קצת יותר מורכבים כדאי להוריד את הגרסה הרגילה (לא קוד פתוח) מהאתר שלהם.
ככה אפשר להתקין לדוגמה את ווינדוס (אם יש לכם), להריץ אותו מתוך האובונטו ולהשתמש באינטרנט אקספלורר או במיקרוסופט אופיס.

אני חושב שאובונטו 10.10 מגיעה כבר עם נגן פלאש. אז אם אתם רואים פלאש בדפדפן (סרטונים ביוטיוב ופרסומות בוויינט) הכל בסדר. אם לא, כדאי להתקין את adobe-flashplugin. אני חושב שבגרסה החדשה של אובונטו מותקנת החבילה flashplugin-installer במקום, אבל זה לא כ"כ משנה - שתיהן מתקינות את נגן הפלאש של אדובי.  יש גם נגני פלאש אחרים, חופשיים (בניגוד לפלאגאין הזה, שהוא קנייני) - אבל הם פשוט פחות טובים.

לגבי פונטים אני לא כל-כך יודע. שוב, נראה לי שכאן היה שיפור באובונטו 10.10, ודווקא יש פונט עברי נחמד בתור ברירת מחדל. אמנם בפיירפוקס משום מה יש פונט עברי גרוע (בחלק מהאתרים לפחות), אבל כרומיום משתמש בפונט הטוב. אם בכל זאת רוצים עוד פונטים בעברית, כדאי להתקין את culmus. בשביל הפונטים הרגילים והמוכרים מווינדוס, אפשר להתקין את ttf-mscorefonts-installer. אני בינתיים לא התקנתי אותם (וגם לא את קולמוס), ומנסה לבדוק את הפונט הרגיל של אובונטו.

לחובבי הרדיו מומלץ להוריד את mazrim (להוריד את קובץ ה-Deb) - תוכנה שמתחברת לסטרימינג הרשמי של ערוצי הרדיו השונים.

wine היא עוד תוכנה שכדאי להוריד. וויין היא שכבת תאימות לווינדוס, והיא למעשה מאפשרת להריץ בלינוקס תוכנות שמיועדות לווינדוס. באתר אפשר לראות את רשימת התוכנות שעובדות עם וויין (ובאיזו רמה הן עובדות).

כדי להמיר קבצי וידאו ואודיו מפורמט לפורמט (כדי שיתאימו למכשירים שונים) התקינו את winff, תוכנה קלה וברורה. אם אתם לא מצליחים להמיר לפורמט הרצוי, התקינו גם את החבילה libavcodec-unstripped-52.

אובונטו 10.10 מגיע עם קומפיז, שהיא כל מיני ודברים ובין השאר אחראית לכל מיני אפקטים נחמדים. כדי לשלוט בהם ולהפעיל אותם בלי הרבה בלגן ובלי יותר מדי אפשרויות התקינו את simple-ccsm. באותה הזדמנות הוא יתקין לכם גם את לוח הבקרה היותר מורכב לקומפיז, אבל עדיף להשתמש בפשוט יותר.

timer-applet היא אפליקציה קטנטנה לפאנל העליון (או התחתון) של המערכת, וכמו שאפשר לנחש - זה טיימר. כדי להפעיל אותו צריך קודם להתקין את החבילה, אחר כך להוסיף לפאנל, ואז ללחוץ כרגיל. אם כבר אפליקציות לפאנל, אני מתקין גם את computertemp כדי לעקוב אחר התחממות המחשב.

לאוהבי המשחקים הישנים אני ממליץ על שתי תוכנות. הראשונה היא scummvm. כדאי לקרוא קצת באתר שלהם איך מפעילים. היא תוכנה טובה מאוד, אבל מתאימה למספר די מצומצם של משחקים. השנייה היא dosbox (שוב, הוראות באתר) שמאפשרת לשחק במשחקי דוס. משחקים ישנים יותר חדשים, כאלה שרצים על ווינדוס ולא דוס, אפשר להפעיל עם wine.

unrar היא אמנם לא חופשית, ויש אלטרנטיבות חופשיות, אבל הן די אכזבו אותי. אני מתקין את הגרסה הזו.

לא שאתם ממש צריכים, אבל אם במקרה אתם דווקא כן צריכים לשנות משהו במחיצות של הכונן הקשיח - gparted היא המומלצת. שימו לב שאי אפשר לשנות את המחיצה בה אתם משתמשים כרגע (עליה מותקן אובונטו). אפשר גם להוריד את התוכנה בתור Live CD באתר.

תוכנה נוספת שאני מתקין היא פיקסה. היא לא נמצאת במאגרים אז צריך להוריד מהאתר, והיא לא חופשית, והיא אפילו לא באמת גרסה ללינוקס (היא משתמשת ב-wine), אבל עדיין לא מצאתי משהו יותר טוב.

ואחרון - fslint למציאת קבצים כפולים בכונן.

עוד דברים לעשות כשמתקינים אובונטו חדש: בתפריט System - Prefernces, להיכנס ל-Screensaver וגם ל-Power Management ולהגדיר את ההגדרות הרצויות בכל הטאבים, כדי שהמחשב לא יירדם פתאום או יינעל (וינתק את הרשת). 

 שכחתי משהו?



עדכון: אני קצת חוזר מההמלצה על fslint. אם אתם צריכים, נסו בעצמכם ותראו מה אתם חושבים.
תוכנה ששכחתי לכתוב כאן היא postr, תוכנה קטנה להעלאת תמונות לפליקר. פחות טובה מהתוכנה שפליקר עצמם בנו לווינדוס, אבל נסתפק בזה...

אובונטו 10.10 - הסוריקטה המשוטטת

כנראה שככה זה, גרסת אוקטובר של אובונטו מאכזבת לעומת גרסת אפריל.
הגרסה החדשה, אובונטו 10.10 (שיצאה ב-10.10.10), נקראת Maverick Meerkat - הסוריקטה המשוטטת. סוריקטה, כמו טימון מטימון ופומבה; ומשוטטת, כמו כלב משוטט - סוריקטה ללא בעלים.

(סוריקטה עומדת, צילם: טומבקו היגואר)


לפני הכל אני אגיד כמה מילים טובות: זו עדיין מערכת ההפעלה שאני משתמש בה, ומעדיף אותה על פני אחרות שניסיתי ועודני מנסה, קנייניות ופתוחות. עם כל התלונות, זו עדיין המערכת שבה בחרתי בסופו של דבר.

וכמה מילים רעות:
זו ההתקנה הארוכה ביותר של אובונטו שנתקלתי בה. ההתקנה ארכה שעה (וזה בלי להתקין עדכונים), שזה הרבה יותר מההתקנות של הגרסאות הקודמות, ואפילו יותר מווינדוס.
(עוד דבר קטנטן: אם בהתקנה כבר בחרתי את המיקום שלי בשביל אזורי הזמן, הוא לא יכול לנחש לבד את המיקום שלי בשביל המקלדת? למה אני צריך פעמיים לבחור Israel?)

הדבר המרגיז הבא היה הדרייברים. במחשב ה-Dell שלי יש כרטיס רשת אלחוטי של Broadcom. כדי שזה יעבוד באובונטו צריך להתקין דרייבר. בגרסאות הקודמות היה צריך להפעיל את אובונטו מהלייב סידי לפני ההתקנה, ואז הוא מציע מיוזמתו להתקין את הדרייבר, ואז כשבוחרים להתקין את המערכת - זה מתקין גם את הדרייבר (הסבר קצת מסובך... אבל בפועל זה לא מסובך כ"כ).
הפעם הטריק הזה לא עבד. בלייב סידי התחברתי לאינטרנט והכל היה בסדר, אבל כשהמערכת המותקנת עלתה - הייתי בלי דרייבר. ולמרות שהדרייבר נמצא איפשהו בתוך הדיסק של אובונטו (הרי בלייב סידי הוא התקין לי את הדרייבר), אחרי שהמערכת מותקנת - אין אפשרות להתקין את הדרייבר בלי חיבור לאינטרנט!

מרגיז מאוד ומסתכל.

בנוסף לזה, הגדרות ברירת המחדל של אובונטו קצת מוזרות. למה כל סגירה של מכסה הלפטופ ישר מכניסה אותו למצב שינה, ואם קוראים משהו על המסך לחצי דקה - הוא מוחשך כדי לחסוך בחשמל.


אולי באפריל יהיה יותר טוב?


ועוד מעט פוסט על מה להתקין באובונטו חדש.
פשוט לא רציתי לערבב את זה עם הקיטורים.

Jolicloud - מערכת הפעלה קצת שונה

 Jolicloud היא מערכת הפעלה קצת שונה (אבל לא מהפכנית, רק קצת שונה). ג'וליקלאוד מיועדת (גם) לנטבוקים עם מסכים קטנים. היא מבוססת על אובונטו ועל דפדפן כרום - והיא די דומה לקונספט של מערכת ההפעלה העתידית של גוגל.

ג'וליקלאוד מכנים את עצמם כ"מערכת הפעלה אינטרנטית" (Jolicloud is an Internet operating system) ומערכת הפעלה לכל מקום (The Anywhere OS). 

הם לקחו את העיקרון שמוצג בסרטון הזה (של מערכת ההפעלה העתידית של גוגל - Chrome OS), לפיו רוב הפעילות שלנו היום נעשית דרך הדפדפן - באתרי אינטרנט ויישומי ווב, ושילבו אותה עם סוג של אובנטו מעוצב ופשוט.

אז הנה ג'וליקלאוד. הדיסק שלה הוא Live CD כמו אובונטו, כלומר - אפשר להפעיל ולהתנסות בלי להתקין. אבל, לפני ההפעלה הראשונית צריך להתחבר לחשבון הג'וליקלאוד של המשתמש. זאת בעיה גדולה מאוד: לא תמיד האינטרנט עובד על ההתחלה, ואם אין אינטרנט בעצם אי אפשר להמשיך אפילו למסכי ההגדרות שדרכם אנחנו יכולים לטפל בבעיה.   אצלי האינטרנט עבד מהתחלה (כי התקנתי את ג'וליקלאוד על מכונה וירטואלית), אבל אם לא - בעיה.

אחרי שנכנסנו עם חשבון הג'וליקלאוד שלנו, אנחנו מגיעים למסך הראשי. מאוד פשוט וברור, אבל נגיע אליו אחר כך. בינתיים אנחנו עוד בתהליך ההתקנה, ויש לנו הודעה קטנה שמציעה לנו להתקין את המערכת - עם X קטן לידה. הקלקה על ה-X תסתיר את ההודעה, ובהצלחה לכל מי שינסה למצוא איך להתקין את המערכת אחר כך.

כאמור, Jolicloud היא בעצם סוג של אובונטו, ותהליך ההתקנה הוא התהליך הרגיל של אובונטו עם הגדרת המיקום, השפה המחיצות וכו'.

כך נראה מסך הכיבוי של ג'וליקלאוד, אחרי ההתקנה ובדרך להפעלה הראשונה:

וזה מסך הפתיחה. זו אחת מנקודות החולשה, בשילוב הקצת לא-טבעי הזה בין דפדפן למערכת הפעלה. מצד אחד, כדי להפעיל את ג'וליקלאוד צריך להכניס את שם המשתמש והסיסמה בג'וליקלאוד: לכל אחד יש חשבון ג'וליקלאוד, כך שאפשר להשתמש באותה מערכת הפעלה מסונכרנת בכמה מיקומים (ואפילו בווב. ארחיב על כך בהמשך). מצד שני, זו בעצם מערכת הפעלה רגילה ואובונטואית, וגם היא צריכה שם משתמש וסיסמה.
במסך הזה, כשמבקשים מאיתנו להקליד שם משתמש וסיסמה - למה בעצם הם מתכוונים?

אם הצלחתם בשלב השם-וסיסמה הקודם, אז הנה עוד אחד.  זו בהחלט אחת מנקודות החולשה של המערכת שיכולה לבלבל משתמשים פחות מנוסים.  למזלנו, מסך הסיסמה לחשבון הג'וליקלאוד לא יוצג כל פעם, ואחרי הפעם הראשונה הוא כבר יזכור את הפרטים שלנו.

ודבר מרגיז נוסף בהתחלה. בהפעלה הראשונה, משתלט על המחשב מסך שמבקש מאיתנו לקשר את מערכת ההפעלה למחשב, ואי אפשר לבטל את זה. לא הליך מסובך מדי, בסך הכל הם מתעניינים לדעת על איזה מחשבים התקנו את המערכת (כי מערכת הפעלה עם אותו חשבון ג'וליקלאוד יכולה להיות על כמה מחשבים במקביל), אבל זה די מטריד.

אז בוחרים את סוג המחשב (נטבוק, לפטופ, דסקטופ או אחר)

אבל זה לא מספיק, וג'וליקלאוד רוצים לדעת בדיוק איזה סוג מחשב יש לנו. במחשבים ניידים עוד איכשהו המשתמש יכול לדעת, אבל במחשב שולחני רוב האנשים לא יודעים בדיוק את הסוג.  האופציה של "אחר" לא מופיעה, כמקובל, בסוף הרשימה - אלא באמצע הרשימה (באות O, כלומר other). 

ועוד קצת על המסביב, לפני שנגיע לעיקר. כך נראים עדכוני המערכת: חלונית קטנה ואפורה (כמו כל דבר) עם כמות העדכונים וכפתור של Start, כדי לאשר את העדכונים. בניגוד לאובונטו, כאן לא צריך להכניס כל רגע סיסמה. בהערת אגב - הקטע הזה תמיד מרגיז אותי באובונטו. מילא כשיש משהו שאני רוצה לבצע, והמערכת מבקשת ממני סיסמה, זה בסדר. אבל המערכת מנדנדת לי שאני צריך להתקין עדכונים, מקפיצה לי הודעות וחלונות גונבי פוקוס, ואחרי שאני כבר מתרצה - הם עוד מטרידים אותי בסיסמה.   בג'וליקלאוד זה נעשה בשקט וברקע, אבל אפשר גם לפני האישור לבקש לראות מה הולכים לעדכן, וזה מה שרואים בתמונה הבאה:

ועכשיו אפשר להתחיל, סוף סוף. ככה בעצם נראית המערכת: אייקונים גדולים וברורים של אפליקציות למיניהן (רובן אפליקציות ווב, אבל לא רק). שתי הנקודות בתחתית המסך הן הדפדוף (יש דף נוסף של אייקונים).
כברירת מחדל אנחנו מקבלים את: הדפדפן כרומיום (דפדפן קוד פתוח עליו מבוסס כרום), פייסבוק, טוויטר, ג'ימייל, גוגל דוקס, סקימר (ניו יורק טיימס), אפליקציית קשקושים חביבה, קישור מוזר לאתר של space invaders (אבל זה לא נראה כמו אפליקציית משחק, סתם אתר), ויקיפדיה (הכללית, לא האנגלית), תוכנת מצגות (עוד מעט אגיד איזו), פליקר, יוטיוב, ואתר נחמד של מזג אוויר.

על כל אייקון כזה אפשר כמובן ללחוץ כדי להפעיל את האפליקציה, להסיר, לסמן "לייק" או לראות פרטים נוספים (בדרך כלל כמה מילים ו-url).

מלבד האייקון של כרומיום, כל האייקונים שמגיעים בברירת מחדל הם אפליקציות ווב, כלומר - קישורים רגילים שפותחים את האתר בדפדפן. אבל חלק נראים ממש כמו תוכנות לכל דבר, כמו אפליקציית המצגות - 280Slides. לא הכרתי את האתר/תוכנה קודם ולא בדקתי גם עכשיו, אבל זה בהחלט נראה מרשים. 

המטרה של מערכת הפעלה כזו היא כמובן לא לתת סתם לינקים, אלא לספק הרגשה של אפליקציות "אמיתיות", והיא די מצליחה בכך.

והנה מבט מקרוב יותר. הפס השחור למעלה הוא למעשה שורת המשימות, ושם אפשר לראות את כל החלונות הפעילים (רק אייקון, בלי שם). האייקון השמאלי ביותר הוא הענן של ג'וליקלאוד, שמתפקד גם בתור Show Desktop.
בשורה הבאה יש שורת חיפוש וחמישה כפתורים, מימין לשמאל: הגדרות, תיקיות, כפתור לא כ"כ ברור (פירוט בהמשך), כפתור האפליקציות (הדסקטופ הרגיל), וכפתור להוספת אפליקציות.

וכך נראית שורת החיפוש בפעולה, כולל השלמה אוטומטית:

בהגדרות אפשר להגיע לאפליקציות ברירת מחדל של אובונטו (נגן הסרטים, פנקס רשימות, מחשבון וכו') ובעצם לכל ההגדרות של אובונטו דרך הכפתור Local Settings.

חוץ מזה יש גם את הגדרות החשבון, ורק שם אפשר בעצם לעשות לוג-אאוט לחשבון הג'וליקלאוד (כפתור הלוג-אאוט הרגיל הוא לוג-אאוט של אובונטו).

בתיקיות אפשר שוב למצוא את תיקיות הבית הרגילות של אובונטו (וידאו, תמונות, מוזיקה ומסמכים), וכוננים נוספים (דיסק און קי וכו').

יחד עם התיקיות יש גם קישורים לשירותי ווב לאחסון קבצים: בוקס.נט, דרופבוקס, דרופ.יו וזומודרייב.
על דרופבוקס המצוינת כתבתי כאן בעבר.

וזה רעיון מאוד נחמד, להכליל את ארבעת השירותים האלה לצד התיקיות הרגילות של המחשב. אבל לא מדובר בהתממשקות אמיתית עם השירותים האלה, אלא רק לינק שפותח חלון דפדפן רגיל של האתר.

הכפתור הבא הוא כפתור Activities שלפי איך שהוא נראה אמור להיות סוג של טוויטר לחברי ג'וליקלאוד, אבל זה לא בדיוק. יש אמנם אנשים שאפשר לעקוב אחריהם והם יכולים לעקוב אחריך, כמו בטוויטר, אבל אין כאן סטטוסים ובעצם הפעילות היחידה שיש כאן זה לעשות Like על אפליקציות. אז כך נראה דף משתמש, בעצם רשימת האפליקציות החביבות עליו:

וכך בעצם נראה הפיד שלי אחרי שהתחלתי לעקוב אחרי אנשים. הודעות על כך שאנשים עשו לייק לתוכנות.

מצד אחד, ציפיתי לראות כאן משהו דמוי טוויטר. מצד שני, אולי זה צעד חכם. הרי בטוויטר הם לא יכולים להתחרות כנראה, ובמקום זה יש לנו כאן מקום נחמד בו אפשר לראות אפליקציות חדשות ומומלצות. ובכל זאת, זה תופס מקום יותר מדי מרכזי במערכת ההפעלה, וזה די מיותר.

ובמילא, אפליקציות חדשות ומומלצות אפשר לראות בתפריט ה-Add. בגרסה האחרונה, Ubuntu Software Center הפך למשהו גדול ומורכב שכולל את כל החבילות הכי קטנות, והתרחק ממה שהוא היה פעם - אוסף קטן של תוכנות מומלצות. תפריט הוספת האפליקציות של ג'וליקלאוד נשאר תפריט הוספה אמיתי, ולא דמוי-סינפטיק. יש כאן רשימה גדולה אך מוגדרת של אפקליציוצ, עם אייקונים והסברים קצרים, מסודר לפי קטגוריות, ואפשר למיין לפי סדר כרונולוגי או לפי פופולריות. באובונטו קצת קשה להבין, כי תוכנה גדולה ופופולרית נמצאת יחד עם התוכנה הכי איזוטרית ונשכחת בלי הפרדה. 

ברשימת האפליקציות יש ביחד אפליקציות ווב ותוכנות רגילות. כי זה בעצם המסר של ג'וליקלאוד: תוכנת עריכת התמונות Picnik היא תוכנה אמיתית ממש כמו Gimp, למרות שהראשונה מופעלת דרך הדפדפן והשנייה לא. 

בג'וליקלאוד, את שתיהן מתקינים באותה דרך:

ועוד כמה מילים על ג'וליקלאוד.
כאמור, כל אפליקציות הווב פועלות בתוך הדפדפן כרומיום, גרסת הקוד הפתוח של הדפדפן הגוגלי כרום. הדפדפן מעודכן (בערך כמו הגרסאות של כרום).

אבל כרום זה לא רק הדפדפן שמריץ את האפליקציות. למעשה, כל ג'וליקלאוד היא אפליקציית ווב, והדסקטופ כולו הוא למעשה אתר שמוצג בחלון של כרום.

בדרך כלל לא שמים לב, אבל לפעמים הדפדפן קורס....
בדוגמה הזו, הדפדפן של הדסקטופ קרס. כפתור הכיבוי הוא חלק מהדסקטופ הוובי, כך שבעצם מהמצב הזה קשה לצאת, אם לא מכירים את הדרכים הרגילות של אובונטו.

אציין שדבר כזה קרה לי רק פעם אחת בכל ההתנסות (הלא ארוכה, גם זה אציין).


והנה דבר מעניין בג'וליקלאוד. היא The Anywhere OS, כך שאפשר מכל מחשב להיכנס ל-my.jolicloud.com ובעצם להיכנס לדסקטופ שלנו. התוכנות ה"רגילות" צבועות באפור (הדפדפן כרומיום ונגן הוידאו VLC), ושאר האייקונים הם בעצם קישורים. אפשר דרך הווב גם להתקין תוכנות חדשות, וזה יסתנכרן במערכת הרגילה.
תוספת נחמדה, ושונה ממה שאנחנו רגילים לחשוב. הדסקטופ שלנו, כמו שכתבתי קודם, הוא בעצם אפליקציית ווב בעצמו.
כאן בתמונה, הג'וליקלאוד שלי בתוך הדפדפן הרגיל במערכת ההפעלה אובונטו, אבל כמובן שאפשר להיכנס לזה מכל דפדפן וכל מערכת הפעלה.

לסיכום, המערכת מאוד נחמדה וגם די פשוטה ומזמינה. יש בה כמה גימיקים נחמדים, וחשיבה מעניינת על הקשר שבין מערכת הפעלה לדפדפן. אבל השילוב הזה של אובונטו-כרום הוא לפעמים גם קצת מוזר (כמו הסיסמאות הכפולות שכתבתי עליהן בהתחלה, או השאלה של כרום "האם לשמור את הסיסמה" שצצה פתאום על הדסקטופ  - בתמונה השביעית בפוסט).
בקיצור - נחמד, אבל לא הייתי מחליף עדיין את האובונטו שלי בזה.
אני עדיין מחכה לכרום OS.